של אברהם מאפו, שהוא, המתרגם, התיחס אליו כמו לספר קדוש, עם עליתו לא"י, הצטרף לחברת חובבי-ציון מק"ק בוכארה וסביבותיה, שנוסדה ע"י עסקנים של העדה הבוכארית בירושלים באלול תרמ"ט לשם הקמת בית כנסת, ישיבה ומוסד הכנסת אורחים ליהודי בוכארא ובהמשך לפעולתם נגש ביחד עם מיסדי החברה: יוסף כוג'הין, שלמה מוסא-מוסאיוב, ישראל חיים חפץ, חיים משיח, פייזין משה-מושהיוב, שמעון חכם ואליהם צרפו לנשיא וראש את החכם ר' יעקב מאיר שנתחבב עליהם בשעת שליחותו בבוכארה בשנת תרמ"ב, להקמת מפעל ישובי גדול: בנין שכונה מיוחדת ליהודי בוכארה בירושלים בשם "רחובות" ובחדש טבת תרנ"א רכשו נחלה של מאה ושלשה עשר אלפים אמה בקרן צפונית מערבית בירושלים במחיד שלשה גרוש טורקי האמה, הרב יעקב מאיר עודד אותם לבנין השכונה, והוא גם שייעץ אותם לבנותה כדרך ערי אירופה ברחבות-ידים, הנחלה נתחלקה למאה ואחד חלקים ועל כל בעל נומר ליתן בעד חלקו סך 22,5 נפוליון שהם ערך מאה וחמשים רובל.
לזכר בנו הוציא את הספר "זכר צדיק" (לימודים ותפלות לעילוי נשמות נעדרים ובו רשימות של דברי תורה וחכמה שמצא בעזבון בנו).
נפטר בירושלים, י' שבט תר"ע.
בתו שרה נישאה להרב פנחס הכהן רבין (בן הרב יצחק חיים, ונכדי של הרב פנחס הכהן רבין הגדול, הרב הראשי ליהודי בוכארה אחרי פטירת הרב יוסף ממאן הנ"ל ולפי צוואתו), רב ונשיא העדה בבוכרה. עלתה ארצה בתרס"ה ואחרי פטירת אביה חזרה בתרע"א לבוכארה. שם נתאלמנה מבעלה בתרפ"א ועלתה ארצה בתרפ"ו. ילדה שבעה בנים ושבע בנות ומהם נשארו בחיים רק שלש בנות, ובהשתדלותה נתאפשר להן לעלות ארצה, והן: טובה אשת חנניה מולאקנדוף, סולטאנה אשת גבריאל משהיוף (פקיד בעירית פתח תקוה), שולמית אשת יצחק חיים תילאיוף. הרבתה לעשות צדקה וחסד ונפטרה בירושלים, ט"ו תמוז תש''ה.
ד"ר אברהם יעקב בראוור
נולד בעיר סטרי, מזרח-גליציה, ד' ניסן תרמ"ד (30.3.1884), לאביו מיכאל (סופר וחוקר, פרסם שני ספרי ביאוגרפיות של צדיקים, עלה ארצה עם אשתו ב-1925 והתישב כפרדסן בפתח תקוה) ולאמו לאה בת ר' אברהם ציימער. למד בחדרים ובישיבה, גמר גימנסיה ותוך כך המשיך להשתלם בלימודי היהדות. השתתף בפעולות הנוער הציוני ובעתונים חשאיים של המתלמדים הציוניים. למד בוינה בבית-המדרש לרבנים ובאוניברסיטה (בעיקר היסטוריה וגיאוגרפיה) וב-1909 הוסמך לדוקטור לפילוסופיה ולמורה בבי"ס תיכוניים. היה מורה בגימנסיה בטרנופול בשנות תר"ע-ע"א ושם גילה ופרסם את כתב-היד הנודע בשם "דברי בונה" לדב בירקנטאל (הוא דב בוליחובר , שהיה מתורגמן בויכוח שנערך בין הפראנקיסטים ובין הרבנים בקמניץפודולסק בשנת 1757, ורשם בכתב זה את זכרונותיו באותו ענין). כתב מאמרים ב"טאגבלאט" הלבובי, ב"המצפה" הקראקובי ובעתונו של בן-יהודה בירושלים, והשתתף בפעילות ציונית וצבורית-לאומית מקומית (פולמוסי בחירות לנציגות יהודית לאומית בפרלמנט הוינאי, ב"סיים" הלבובי, בקהלה וכדומה).
נשא לאשה את שרה בת הרב מאיר מאירסון, שהיה רב בוינה ונפטר בתרצ"ז.
בראשית תרע"ב עלה ארצה ונתקבל למורה להיסטוריה וגיאוגרפיה בבית-המדרש למורים של חברת "עזרה" הברלינית בירושלים. השתתף ביסוד החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה והיה בה מזכיר וחבר הועד. בתרע"ד יצא לטורקיה ובשנות תרע"ו-ע"ח היה רב של קהל יוצאי אוסטריה באיםטמבול, בתרע"ט היה מרצה בקורס אקדמאי בוינה, ובאדר תר"פ חזר ארצה ולעבודתו בהוראה במקצועותיו בבית-המדרש למורים הכללי, ואח''כ גם של "המזרחי'', בירושלים וממשיך בעבודתו זו עד היום ובתרצ"ט הורה גם באוניברסיטה העברית.
המשיך בחקירות מדעיות במקצועותיו ופרסם את מחקריו בעתונים וכתבי-עת ובספרים. חיבר מפתקיר של ארץ-ישראל לצרכי בתי-הספר (יצאה בהוצאת "דביר"). ספרו הגדול "הארץ" גם הוא יצא ב"דביר" בתרפ"ח וכעת הוא מבינו לדפוס בעיבוד חדש בשביל הוצאת "מוסד ביאליק". חיבר אטלס גיאוגרפי, שיצא בהוצאת "אמנות" בכמה מהדורות, וספר לימוד גיאוגרפיה לבתי-ספר עממיים, שיצא בהוצאת "דביר" בארבע מהדורות, ובתש"ו פרסם את ספרו "הארץ וגלילותיה" בהוצאת הועד הארצי למען החייל העברי.
השתתף בקונגרס הגיאוגרפי הבינלאומי בקאהיר ב-1925. ערך מסעי כיור ומחקר בסוריה ובלבנון בתרצ"א, בבבל ובאשור בתרצ"ב-צ"ג, בפרס בתרצ"הצ"ו, ואת רשמי מסעיו פרסם בשני כרכי ספרו "אבק דרכים", שיצא בסדרת "שחרות" של הוצאת "עם