בועד בית העם, בועד חברת "ידע-עם", בציונות הכללית, ועוד.
ב-1948, בגיל 79, פרש ממשרתו ויצא לפנסיה. הספרים שחיבר (בגרמנית): ריכארד מסאן ג'רמאנו" (1894), "יהודים בקאוקאז" (1900), "יהודה החדשה" (1903), "לתולדות היהודים בברלין" (1908), "לשונות היהודים" (1911), "יהודים באגדה הקתולית" (1912), "יהדות ומזרחיות" (1914), "הלשון הגרמניתיהודית" (1915), "ספרות יהודית בארץ-ישראל" (1922), "שרידי הומור יהודי עממי עתיק" (1922), "גרים" (1926). כן הוציא את "מונומנטה הבראיקה" 1925/6), "הגדת פראג של גרשון כהן" (1926), ועוד.
בתש"ו יצא ספר על חייו ופעולותיו מאת הד"ר יהודה לואיס ויינברג .
צאצאיו: גדעון (מהנדס חשמלי), הדסה (פילולוגית), אשת חנן ברגמן .
הרב יעקב משה חרל"פ
נולד בירושלים, כ"ט שבט תרמ"ג (1883), לאביו הרב זבולון (ממשפחה של רבנים, שלפי מגילת היוחסין שנשתמרה בה מוצאה משושלת מלכות בית דוד; עלה ארצה בילדותו עם הוריו בשנת תר"י) ולאמו מרים בת הרב יוסף לייט מאמדור.
למד בתלמוד-תורה "עץ חיים", אח"כ מפי אביו ומפי יהושע צבי מיכל שפירא מחבר הספר "ציץ הקדוש" ו"אמרות טהורות" ואח"כ קיבל תורה בנגלה ובנסתר מהרב אברהם יצחק הכהן קוק , והוסמך לרבנות.
נשא לאשה את פסיה בת הרב מיכל ורניקובסקי (ממשפחת הרב ר' דוד פרידמן מקארלין, מראשוני חובבי ציון וממשתתפי ועקדת קטוביץ), המשיך לעסוק בתורה בנגלה ובנסתר ולהרביץ תורה ומוסר בתפקידו כרב לשכונות "שערי חסד" ורחביה, ראש ישיבת מרכז הרב, נשיא בית מדרש גבוה לתלמוד "בית זבול" ונשיא כולל סובאלק ולומזה, מחבר ספרי הלכה ואגדה, מדריך תורני ורוחני לתלמידי הישיבה המרכזית ולבחירי התלמידים הבאים אל ביתו מכל קצות העיר לקבל הדרכה בורך לימודו שקיבל מגאוני הדור הקודם. ערך ומסר לדפוס את כתבי הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין מבריסק. רבים באים אל ביתו למסיבות שבת וחג לשמוע מפיו דברי תורה והגיונות קודש ולקבל השראת קדושה והתרוממות הנפש. כמה מתלמידיו הנם כיום גדולי-תורה מפורסמים ובעלי שאר-רוח בארץ ובחו"ל. היה חבר "בית ועד לחכמים" לבירור שאלות להלכה ולמעשה.
היה עוזרו ומקורבו התמידי של הרב א. י. הכהן קוק בכל פעולותיו הצבוריות מעת בואו ארצה. השתתף אתו במסעות לחיזוק חדת במושבות (פעם בתרע"ד, בהשתתפות הרב יוסף חיים. זוננפלד ועוד מגדולי הרבנים, ופעם שניה בתרפ"ג, ואז השתתף במסע גם הרב שלמה הכהן אהרנסון רבה הראשי של תל-אביב). כן השתתף עם הרב קוק בביקור מיוחד בת''א בשנת תרפ"ו להשתדלות בעד קבלת חוקת השבת כחוק עירוני.
פרסם מאמרים והגיונות בעתונות היומית, השבועית והחדשית בארץ, ואת הספרים "קונטרס אחרון לציץ הקודש", שאלות ותשובות "בית זבול" (שני חלקים), "הד החיים הישראליים'', "אגרת קריאה לצעירי הישיבות", "צבי לצדיק", "מכתב גלוי", "טובים מאורות", "אל עם ד'", "מי מרום" (על שמונה פרקים להרמב"ם).
צאצאיו: הרב מיכל (רב בברונקס, ארה"ב), הרב חיים זבולון (רב ואב"ד בראשון לציון), הרב יוסף זאב (מנהל בית זבול בירושלים), חיה בריינה אשת יהודה ל. זקס, קיילה יהודית אשת שמואל ב. ורנר, מרים דבורה אשת אברהם שדמסקי, חוה דינה אשת ישראל הלוי.
ד"ר אלכסנדר ביין
נולד בשטיינאך, באוואריה, גרמניה, כ"ב טבת תרס"ג (21.1.1903), לאביו משה (מוריץ, מורה) ולאמו לינה בת נפתלי (הרמן) ברוקהיים . קיבל חינוך יהודי וכללי, ואחרי גמרו את הגימנסיה הריאלית בנירנברג למד באוניברסיטאות ארלאנגן וברלין מדעי הרוח ובעיקר היסטוריה חדשה והיה תלמידו של ההיסטוריון המפורסם פרידריך מיינקה. הוסמך לד"ר לפילוסופיה ונתמנה לפקיד מדעי בארכיון המרכזי של ממשלת גרמניה, פרסם מאמרים בעתונים, בכתבי-עת ובקבצים על נושאים היסטוריים ועל בעיות הארכיוניות ואת הספרים "רעיון המדינה של אלכסנדר האמילטון, בהתהוותו ובהתפתחותו" (גרמנית, 1927) ו"פרידריך האמאכר - ביוגרפיה של מנהיג בפרלמנט ובכלכלה" (גרמניה, 1932).
בשנת 1928 נשא לאישה את בטי בת משה בילדשטיין.
השתתף בפעילות ציונית מנעוריו והיה ממנהיגי