בעל ערך ממדרגה ראשונה, ונסע לפריז וללונדון לשם ביסוסו החומרי של המוסד.
בשנת 1925 עלה לארץ. ב-1926 נתמנה למפקח כללי ארצי על גני הילדים בא''י מטעם מחלקת החינוך של כנסת ישראל. פיתח את רשת הגנים והכניס שפורים ושכלולים בהם.
בשנת 1934 נתמנה למנהל מחלקת החינוך של עירית תל-אביב. הצליח בפעולתו למען הגדלת רשת בתי הספר והגנים בעיר. דאג לשכלולם ולהקמת בנ ינים מפוארים על ידי העיריה. ארגן תזמורת כללית לבתי הספר העיוניים. לפי יזמתו סודרה הזנת הילדים העניים בבתי הספר. הוכנסו מכשירי למוד ומלאכה במדה מרובה. הונהגה הספקה מרכזית של צרכי לימוד. פיתח את פעולות המועדונים ליד בתי-הספר, הרחיב את החינוך והטיפול המיוחד לילדים מפגרים והשתדל ליסוד בתי ספר מיוחדים לילדי עולים. יסד גם קייטנות ומועדוני קיץ. וכן דאג למוסדות חינוך תורניים, דאג למפעל ההיגיינה בבתי-הספר, טיפול בצופיות וסידור גינות ע"י בתי הספר והכניס בפעולתו רוח אהבה לאומית בין החניכים. עבודתו במחלקת החינוך היתה חדורה אהבה לילדים, למורים ולמחנכים.
נפטר בתל-אביב, י"ג שבט תרצ"ט (2.2.1939) והובא לקבורא בבית העלמין הישן.
צאצאיו: נתן (סופר ומשורר, בעל "הטור השביעי" ב"הארץ" וכיום ב"דבר"), לאה .
שמואל דיין
נולד בז'אשקוב, פלך קיוב (אוקראינה), ז' אב תרנ"א (1891), לאביו הרב אברהם ולאמו חיה קיטאיג רודסקי. קיבל חינוך תורני ובגיל צעיר הצטרף לתנועה הציונית החלוצית.
עלה ארצה ב-1908, עבד כפועל חקלאי בפתח תקוה, רחובות, חדרה, ובשאפו לחקלאות של פלחה ("החקלאות האמתית" - בפי שנחשבה אז בעיני הח לוצים, בניגוד למשק המטעים שהיה העיקר במושבות יהודה) עלה אל הגליל ועבד ביבנאל ובכנרת ובשנת תר''ע הצטרף למיסדי קבוצת דגניה (א'). השתתף בבנין המשק ופיתוחו, בעיצוב דמות החקלאות העברית החדישה, בפעילות ב"הפועל הצעיר" ובעבודה ספרותית בשעות הפנאי המעטות.
בתרע"ד נשא לאשה את דבורה בת יחיאל זאב ומרים זטולובסקי , שעלתה ארצה שנה קודם לכן מאוקראינה (ראה את הערכים, שלה ושל אביה בכרך זה).
בשנות מלחמת-העולם הראשונה נשא את חלקו, עם יתר חברי דגניה, בסבל נגישות השלטון הטורקי ובעזרה לגולים ולאסירים שעברו בדגניה בדרכם לטבריה, לגליל העליון ולדמשק ובבל הפעולות לעזרת הישוב.
אחרי המלחמה הצטרף לתנועת מושבי עובדים, ששמה לה למטרה, לקבוע לאנשי האדמה חיי עצמאות במשפחה ובמשק, תוך שמירה עקרונות עבודה עצמית, עזרה הדדית והמנעות מניצול עבודת הזולת, ובשנת תרפ"א עלה על הקרקע עם חבריו בעמק יזרעאל ויסדו את המושב נהלל, הראשון למושבי העובדים בארץ.
השקיע הרבה מרץ ועבודה בפיתוח משקו ומשק הכפר ושרותיו ומוסדותיו הכלכליים והצבוריים. השתתף בפעילות במפלגת הפועל הצעיר ואח"כ במפלגת פועלי ארץ-ישראל (מפא"י) ונבחר לחבר המרכז שלה. השתתף כציר בקונגרסים הציוניים ה-16, 19, 20, 21, 22 ונבחר לחבר הועד הפועל הציוני, חבר המרכז החקלאי, מראשי תנועת המושבים והארגונים, חבר הנהלת "ניר" ועוד. היה מהשליחים הראשונים של ישובי העובדים מטעם רקה''ל לפולין וב-1929 נסע בשליחות הסתדרות העובדים הכללית לארצות הברית. היה מידידיו של הסופר א. ליעסון עורך ה"צוקונפט" בניו-יורק וקירב אותו לתנועת העבודה בא"י עד כדי קביעת תכנית לעלות לארץ. לרגל מותו הפתאומי לא הוגשמה התכנית.
פרסם מאמרים וציורים בשמו ובכינויים די"ש, ד. ש., ש. ד. ב"הפועל הצעיר" "דבר", "תלמים" (בטאון תנועת המושבים שהוא אחד מיוצריה), "הדים".