והיה חבר לאלפי בני הנוער ולחברי הנהלת הסוכנות הנאסרים בשבת כ"ט בסיון תש"ו (29.6.46), ועשה בלטרון למעלה מארבעה חדשים, בחברת הרב יהודה ליב הכהן מימון, יצחק גרינבוים, משה שרת, דב יוסף ודויד הכהן . הנסיונות לשבור את רוח הישוב והתנועה הציונית עלו בתוהו - והוא זכה, לאחר צאת שלטון הזדון את הארץ, להביא למליאת הועד הלאומי, ביום כ' אדר א' תש"ח, את ההצעה בדבר הרכבת מועצת המדינה הזמנית של מדינת ישראל מן הנציגות הנבחרת של התנועה הציונית ומזו של כנסת ישראל - ועל עמודים אלה הוקם המוסד המחוקק הזמני, שקדם לבית הנבחרים הישראלי: "הכנסת". ביום י"ד שבט תש"ט, ערב פתיחתה של "הכנסת" בירושלים, נקראה האספה הנועלת של הועד הלאומי, אשר נחתמה בדברי הודעתו: "כנהר המשתפך אל הים, משתפכת הערב הזה כנסת ישראל למדינת ישראל, אשר תיכון לעד".
החוט הבלתי נפסק של פעילותו הישובית נמתח לאורך כל שנות בניינם של מוסדות ההנהלה העצמית הישובית מבפנים, למען הועד הזמני ליהודי ארץ ישראל ועד למועצת המדינה הזמנית לישראל. בממשלה הזמנית הופקד בידו תיק התחבורה, אשר הוא נושא באחריותו עד היום. ביום ט"ו בכסלו תש"י מסר בכנסת את הודעתו הראשונה כשר התחבורה, על תקופת י"ח חדשי פעולתו, אשר הצליחה להשתלט על התוהו ובוהו, הסדירה את קשרי הדואר והאלחוט של מדינת ישראל עם ארצות העולם, החייתה את הרכבת השתוקה ומרוסקת, הפעילה את נמלי הים והאויר, קדמה את הספנות הישראלית קידום של ממש ויסדה את השירות האוירי הישראלי "אל-על".
בהעלות ישראל את עצמותיו של ד"ר הרצל מוינה, הלך כחבר מטעם הממשלה במשלחת-הכבוד, אשר הביאה לארץ, ביום כ"א אב תש"ט (16.8.49), את הארון במטוס "אל על" (אשר שם הרצל קורא עליו מאז).
בדבריו שבעל פה ושבכתב נודע באהבתו את הקיצור ובטעמו הלשוני. נמנה על חברי ועד הלשון והשתתף לסירוגין, בעבודת המלון הטכני, בעריכתו של ח. נ. ביאליק. עשרות מחידושיו הלשוניים נקלטו בלשון החיה, מבלי שיפורש שמו עליהם: לדוגמה : ותק, ניקוז, שיכון, מפדה מעגן, סוור, ימאות, אשרה, דחפור ורבים אחרים. כחבר נשיאות הקונגרס הציוני האחרון, הפליא רבים בכוח עמידתו בנסיון הנהלת ישיבה ארוכה, אשר נמשכה יממה שלמה, ללא הפסק. הנהו חבר לועד הפועל הציוני ולמועצת מחזיקי מניות היסוד של הבנקים הציוניים ועוקב את פעולתם במשך שנים רבות ורצופות.
בנו: אהרן (אלוף , מפקד חיל האויר הישראלי. ראה את הערך שלו, בכרך זה).
נח נפתולסקי
נולד באחוזת אביו ליד העיירה סנוסק, פלך צ'רניגוב (רוסיה), סוף תשרי תרמ''ד (1883), לאביו זאב (למדן מופלג, סוחר יערות ובעל אחוזות) ולאמו סימה ביילה בת יהודה (ר' יודל) יודעסין (מרביץ תורה ברבים, סוחר ממשפחת רבנים).
למד בבית אביו ש"ס ופוסקים מפי טובי המורים הפרטיים, עד גיל 16 ואח"כ לבדו עד גיל 20. בשנת 1917 חלה בדלקת ריאות, ובגלל זה חלה הפסקה בלמודיו. אח"כ השתלם גם בידיעות כלליות. ב-1903 עבר עם כל המשפחה לעיירה סנוסק, כי בגלל התסיסה של שנאת ישראל, שפשטה בתקופת פרעות קישינוב והומל לא נשארה הרגשת בטחון החיים ליהודים בודדים בכפר של גויים. אח"כ שהה שנה בברדיצ'ב והתארח אצל דוד מקס וורנוביצקי. ושם הצטרף למפלגת "פועלי ציון" ופעל בה יחד עם יוסף מלמד (כיום בכפר אז"ר) ועם הסופר כהנוביץ (שכתב מקודם בעברית ואח"כ באידית בחתימת "דער נסתר"). ב-1905, סמוך לפרעות אודיסה הפליג משם באניה בחבורת 85 עולים - ביניהם ש. יבנאלי, יצחק גוטמן, משפחת ייבין מאודיסה שהתישבה בגדרה, חנה שפרינ צק והוריה ועוד (וכמה מהם שחזרו לרוסיה) - והגיעו ליפו ביום אי חנוכה תרס"ו. יצא לעבודה בפתח תקוה. חלה בעקב הצטננות והתרפא בבית-החולים "שער ציון" ביפו תחת ידו של הד"ר הלל יפה. עבד זמן-מה בסידור עלי טבק בואדי חנין (נס ציונה). עבר לפתח תקוה והגיע שמה בשעה לא מוצלחת, בדיוק בעת שהחריפו היחסים בין האכרים השמרנים ובין הפועלים (בתקופת ה"בויקוט" הידוע) ודוקא באותו ערב הונהג הסדר החדש מטעם ועד המושבה, שפועלים הרוצים לקבל עבודה צריכים לחתום על התחייבות להתנהגות טובה. נמנה בין הפועלים המסרבים לחתום. עבד מעט בפרדסים וב"בחר" אצל בעלי מטעים שלא קיימו את החרם, אבל ברוב הזמן סבלו הוא וחבריו מחוסר עבודה ומחיה. משם עבר לרחובות ועבד במטעי חברת "מנוחה ונחלה" ובפרדסים של מינקוב והולצמן .