אלתר (אשר אנשיל) ריבלין
נולד בנברדוק (רוסיה) ער"ה תרכ"א (1860), לאביו הרב אברהם דב דאראגאוו, ממשפחה של גדולי חסידי חב''ד. ולאמו בשי (בתיה) דרייזה בת ר' משה. בילדותו (תרכ"ג) עלה ארצה עם הוריו והתישבו תחילה בטבריה ואח"כ בין חסידי חב"ד בחברון. למד תורה וחסידות והצטיין מגיל צעיר בשתיהן, נודע כל ימיו כבעל-זכרון נפלא, שידע גם את הפיוטים ואת ספר הזוהר בעל-פה.
נשא לאשה את חאשה ליפשה בת ר' דוד צבי ריבלין מחברון (מגדולי הסוחרים בארץ, בן הרב אליהו יוסף ריבלין מדריבין, הראשון מהענף החב"די של גזע ריבלין שעלה ארצה והשתקע בחברון והיה נכדו של ר' אליהו פלאטקעס ריבלין , שהצטרף לתנועת החסידות, למורת-רוח אחיו ר' בנימין ריבלין משקלוב, שהיה מאדוקי ה"פרושים" ובנו הרב הלל ריבלין היה מראשי עלית "חזון ציון" בפרוס ראש שנת תק"ע ומאבות הישוב האשכנזי-הפרושי בירושלים) ואשתו ראשה (נכדת הגאון ר' שמעון מנשה, רבה של חברון), - ונקרא בשם-המשפחה של חותנו: ריבלין, בהדרכת חותנו נכנס לעולם המסחר והצליח. למד את השפה הערבית והארמית וזכה לכבוד ולחיבה אף מצד נכבדי הערבים בעיר ובמחוז ונתמנה לנציג היהודים במועצת עירית חברון, ובמגעו עם גדולי העיר והשלטון, רב את ריב עמו ודבריו היו נשמעים בכבוד ובתשומת-לב. במשך כמה שנים עסק בשותפות עם אליעזר קלונסקי במסחר אריגים, אקספורט סחורות צמר, צמוקים ובעסקי בנק בחברון. שאיפתו היתה ליסד בנק עברי בארץ לשם פיתוח בל ענפי כלכלתה באונם ובהונם של יהודים. אח"כ היה שד"ר מטעם הועד הכללי "כנסת ישראל". כשביקר באנגליה בעניני שליחות, פנה בענין זה בהצעות אל ז. ד. לי בונטין, שהחל אז לפעול בלונדון בארגונו וניהולו של"אוצר התישבות היהודים" (באותו ביקור עסק גם בדברי תורה וחכמה והעתיק בשביל הרא"מ לונץ את כתבי-היד העתיקים של תלמוד ירישלמי ממסכת פאה עד ביכורים ומסכת שקלים, השמורים ב"בריטיש מוזיאום" בשביל הוצאת הירושלמי שלונץ החל בה בתרס"ז, ועוד כתבי-יד שונים בה"גניזה" הקאהירית, שהיו אז באוצר-הספרים הפרטי של החכם אלקנה אדלר בלונדון), החליף מכתבים עם ליבונטין בדבר פרטי הצעתו. אח"כ, כשנוסד בנק אפ"ק בירושלים הזמינו ליבונטין טלגרפית ומינהו לגזבר בבנק, ובמשרה זו עבד 18 שנה והיה פעיל בכל עניני ההנהלה.
עסק גם בפעילות ציבורית. בתרנ"ב יזם יחד עם אברהם סולומיאק, יצחק נחום לוי ועוד את אגודת "בני ישראל" והיה נשיאה, לשם איחוד היהודים בני העדות השונות ובעיקר למלחמה בדרכי מחתרת וטירור זעיר בפעולות ציד הנפשות של המיסיון (חרם על השימוש בעזרה ממוסדות לריפוי ולחינוך, קריעת החולים של המיסיון, ועוד פעולות טירור שונות, שאפלאקאטים ולכלוך שלטים, מניעה בכח ההמונים את קבורתה של אשה בקבר ישראל אחרי שמתה בביתפילו התערבות הקונסול הבריטי לא יכלה למנוע אותן) והמיסיון הוכרח לרסן את פעולות סוכניו. וכן פעלה האגודה למתן עזרה רפואית בחנם או בתשלום סמלי לבני דלת העם לבל יזדקקו לחסדי המיסיון. כן היה מפעילי לשכת "ירושלים" של בני ברית ובתרע"א היה נשיאה. בשנות מלחמת-העולם הראשונה פעל רבות ובמסירות להקלת המצוקה. בכסלו תרע''ה נתמנה ע"י א. ז. לוין-אפשטיין לחבר הועדה (יחד עם ד"ר א. רופין ואחרים) לחלוקת כספי הסיוע שנשלחו מאמריקה לעזרת הישוב ואח"כ היה חבר "ועדת המכולת" (היא הועדה לחלוקת מצרכי המזון ששלחו יהודי אמריקה לעזרת הישוב באניה "וולקאן"). בפעולתו לעזרת הנפגעים המשיך גם בגלות דמשק בשנה האחרונה של המלחמה.
נפטר בירושלים, כ"ד חשון תרצ"א (14.11.30).
צאצאיו: אליהו יוסף (באנגליה), מרים גולדה אשת יהודה מרדכי אזולאי, בתיה אשת ד"ר שלמה שור, ססיל אשת ד"ר יוסף שם-טוב, הדסה ז"ל, אברהם בר, אלישבע אשת חיים לוי (גזבר ראשי באפ"ב ירושלים), דוד, פנינה.
יצחק ליב טופורובסקי
נולד בייקאטרינוסלאב (דנייפרופטרובסק), רוסיה, בשנת תרכ"ו (1866), לאביו אברהם מיכל . קיבל חינוך מסורתי, יצא לעבודה בגיל צעיר והתמחה בנפחות ובתיקוני עגלות, כלים ומכונות.
מתוך משיכה יהודית פשוטה וטבעית עלה ארצה בן 16 בראשית תרמ"ב ועסק בעבודות שונות ביפו.
כשנוסדה המושבה ראשון לציון בט"ו אב של אותה שנה הצטרף אל עשרת המיסדים הראשונים כמחוסר-אמצעים על מנת לקבל חלקת קרקע בתשלומים, בין ששת המתישבים הנוספים. ואכן קיבל אח"כ מפקידות הבארון רוטשילד 30 דונם קרקע ובית (אחד מששת הבתים הראשונים שנבנו ברחוב הרצל). בהיותו