לוץ" וכחבר הנהלת "אורט". היה חבר מערבת "אונזער וועג" ו"אידישער קאאפעראטאר" בקובנה.
ב-1924 עלה לארץ, הצטרף למפלגת "אחדות העבודה" (בעלת ברית לאיחוד העולמי של צ.ס. פוע"צ) והחל להמשיך את פעולתו הכלכלית-הצבורית כחבר הנהלת "המשביר'', מ-1925 ואילך מנהל קופה מלוה וחסכון של העובדים בתל-אביב ואח"כ יו''ר הנהלתה, מ-1936 מנהל מרכז קופות המלוה, מ-1933 חבר הנהלת בנק הפועלים ומ-1949 מנהלו בפועל, שנים רבות חבר המועצה של הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים, חבר המועצה הקואופרטיבית הממשלתית שליד רושם האגודות השיתופיות, שנים אחדות חבר המזכירות של מרכז הקואופרציה לפיתוח הקואופרציה היצרנית והשרותית ; השתתף בכמה קונגרסים קואופרטיביים בינלאומיים (וינה 1930, לונדון 1934, פאריס 1937, ציריך 1945, 1946) ונבחר לנציג א"י בועד המרכזי של האינטרנציונל הקואופרטיבי. חבר מועצת ההסתדרות ומועצת המפלגה (אחדות העבודה, ומאז האיחוד ב-1931 - מפא"י) ופעיל בכמה מוסדות כלכליים של ההסתדרות; חבר הנשיאות של חברת הביטוח '"הסנה'', חבר המזכירות של ברית הפיקוח לקופות תגמולין, חבר המערכת של "המשק השיתופי''. פעיל כל השנים בשטח השיכון, יסד שכונות פועלים א' בתל-אביב והנו חבר ההנהלה הפעילה של החברות לשיכון עובדים "השיכון" (בערים) ו"נוה עובד'' (במושבות).
מ-1925 חבר מועצת עירית ת"א, במשך שנים רבות חבר בהנהלת העיריה ובועדת המצב שלה, כל השנים חבר ועדת הכספים וב-1936 מנהל המחלקה הטכנית. מרצה וכותב מאמרים רבים על נושאים מוניציפליים, מיצג את העיריה בהנהלת החברה לפיתוח תל-אביב ויצג את העיריה במשך 10 שנים בהנהלת נמל ת"א (חברת אוצר מפעלי ים). פרסם מאמרים בארץ ב"דבר'', "הפועל הצעיר" "קונטרס" וב"ידיעות עירית ת"א''. ב-1930 פרסם בהוצאת "חברה" את ספרו "הקואופרציה", פרקים בספר "בנקאות", "מגמות ומעשים" ו''מדות הקליטה".
חוברתו באנגלית על התנועה הקואופרטיבית בארץ יצאה בשתי מהדורות ותורגמה גם לרוסית ולבולגריה.
מאוקטובר 1947 שרת בהתנדבות כגזבר משרד הבטחון בממשלה הזמנית ואח"כ בממשלה החוקית של מדינת ישראל. שוחרר ב-1.4.49 וחזר לעבודתו במוסדות הכלכליים הנ"ל.
בתו היחידה חביבה ובעלה יחיאל שמי (חברים בקיבוץ בית הערבה ליד ים המלח ואח"כ בכברי שבגליל המערבי).
ד"ר ארתור בירם
נולד בבישופסוורדה, גרמניה, בסוף שנת תרל''ח (13 באגוסט 1878), לאביו אהרן (אדולף) ולאמו חיה בת חיים סומשבסקי. קיבל חינוך רגיל של בן למשפחה יהודית משכילה ואמידה בגרמניה, ובשנת הקונגרס הציוני הראשון, ב-1897, הצטרף לתנועה הציונית. למד באוניברסיטת ברלין שפות שמיות וקלאסיות וב-1902 הוסמך לדוקטור לפילוסופיה על יסוד מחקרו על הפילוסופיה הדתית של המזרח. בו בזמן למד גם בבית-הספר ולגבור. למדעי היהדות (סמינר לרבנים רפורמיים או ליברליים) בברלין וב-1904 הוסמך בו לרב. אך לא הרגיש נטיה לכהן ברבנות של עדה שהרבנות והדת חסרים בה תוכן חיוני נפשי ולהיות משועבד לתקיפי הקהלה, ולכן החליט להתמסר לעבודה בחינוך. השתלם בפדגוגיה וב-1908 עמד בהצטיינות בבחינות לתואר מורה ראשי, ואח"כ עבד שנים אחדות בהוראת שפות קלאסיות וספרותן בבתי-ספר תיכוניים ממשלתיים בפרוסיה.
נשא לאשה את חוה בת חיים פומשבסקי (היתה מורה להתעמלות בביה"ס הריאלי בחיפה).
בתור ציוני שאף לשרת בידיעותיו ובעבודתו את החינוך בארץ-ישראל, וההזדמנות לכך ניתנה לו ב-1913, כאשר חברת "עזרה" הבדלנית (הילפספראיין) הזמינתו לנהל את בית-הספר הריאלי שעמדה לפתוח ליל הטכניון בחיפה. אך הנדיבים הגרמניים הללו. מילידי דת ישראל. אמרו להנהיג בו את הוראת המקצועות הכלליים בגרמנית וברוח התרבות הגרמנית, והוא, כציוני אמתי, מירב לתת את ידו לכך. אם להורות בגרמנית, מוטב לעשות זאת בגרמניה.
אולם כשנוסד ב-1914, כתוצאה ממלחמת-השפות בארץ, בית-ספר ריאלי לאומי, עברי בשפתו וברוחו, ואם גם לא בבנין המפואר והנרחב שהקימה בשבילו האגודה הברלינית, אלא בהתחלה צנועה עם 60 תלמידים בבית-הכנסת "הדרת קודש" בחיפה, נענה להזמנת ראשי ההסתדרות הציונית וקיבל עליו את הנהלת המוסד החדש.
אחרי התחלה קצרה הוכרח לעזוב את עבודתו בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה. הוא גויס לצבא הגרמני ושירת כחייל פשוט בחזית הרוסית ואח"כ כקצין