כשיסדו יהודים אשכנזים מירושלים את המושבה פתח-תקוה (תרל"ח) התנדב לשנתים לעבוד אצלם בשמירה, בשכר, והודות לגבורתו ולבקיאותו במנהגי הערבים ידע לקיים תנאי בטחון למתישבים ולהדריך אותם בטיפול ולהתנהגות עם אנשי ההפקר ויצר במושבה מסורת של עמידה איתנה על הנפש והרכוש, שהומשכה בידי הבאים אחריו.
אחרי השנתים חזר ליפו והחל לעסוק במסחר באתרוגים ובענפים אחרים. בגבורתו היה למגן ליהודים שהחלו מתישבים ביפו במספרים גדולים והולכים. היה מכובד על התושבים, שידעו לכבד רק את הכח והיו באים אליו לבוררות בסכסוכיהם ופסקי דינו נתקבלו בלי ערעור. כשראה כי ערבי מרים יד על יהודי או ערבי חלש ממנו, היה מציע לו להראות את כוחו בהתמודדות אתו, והזמנה זו היתה מפילה פחד על בעלי זרוע ומכריחתם להרפות מיריביהם החלשים. פעם, כשהובא מת יהודי מעזה לקבורה ביפו ושני החיילים שומרי שער העיר לא נתנו להכניסו.התגרה עמהם בריב ובתגרות ידים, הפליא את מכותיהם, ובינתים, הוכנס המת ונעשו צרכיו, והשלטונות כיבדו את מעשהו של הגבור ועברו עליו בשתיקה.
בפרוץ מלחמת-העולם א' נשאר בידו מלאי גדול של אתרוגים, שקנה באשראי ולא יכול לשלחם לחו"ל בגלל הפסקת התחבורה בים. אז מכר את כל נכסיו וסילק את חובותיו עד הפרוטה האחרונה, וכך נשאר אביון, אך את כבודו הציל. בעת הגירוש הכללי מיפו, בתרע"ז, יצא לעקרון וביקש לעבוד לפרנסתו, אך בהיותו כבר בו 80 סירבו להעבידו. אז מכר את תכשיטי אשתו ובמחירם חיו שניהם בצמצום עד סוף המלחמה, כי לא איש כמוהו יפשוט יד לחסדי הבריות, ואחרי כניסת הבריטים חזר לעירו ולמסחרו.
בן תשעים עוד התהלך, וכשבאה עליו חולשתו האחרונה עוד סירב שישכיבוהו במטה וחצי שעה לפני פטירתו עוד ביקש "לרדת ולהתהלך קצת על הארץ".
נפטר ביפו, כ"ז שבט תרפ"ח, ונקבר בביתהעלמין הישן בתל-אביב.
צאצאיו : מימון, יצחק, אסתר אשת שלמה בכר, שמחה אשת עדני, רחל אשת שמו, יאקוט אשת אלעזר ארואס, רוזה.
משה וילבושביץ
נולד בכפר לוסוסנה, ליד גרודנה, (רוסיה הלבנה), בתאריך המוסכם 1 במאי (כמבואר להלן) שנת 1869 (תרכ"ט), לאביו זאב (בן אחותו של רש"י פין מוילנה, בעל אחוזה וטחנות) ולאמו שרה בת משה רוזנצוייג. (פרטים נוספים על ההורים ועל יתר צאצאיהם רבי-הפעלים ראה בערכים המיוחדים על שמות כמה מהם, ובקיצור מרוכז על כולם אצל האח נחום וילבוש , כרך ב', עמוד 950). למד יהדות והשתלם בלימוד פרטי בבית, באופן יסודי להלכה ולמעשה, בענפים שונים של טכניקה וחימיה, ואח"כ עסק בהם בהצלחה כמהנדס משובח. בנה ברוסיה בתי חרושת וטחנות גדולות ונתחבב על הבעלים והפועלים כאחד. (בהיות חגיגת ה-1 במאי אסורה ברוסיה הצארית, קבע את יום-הולדתו לאותו תאריך, לפי הלוח היוליאני, והיד, מזמין את 1500 פועלי הטחנות לחגיגה גדולה לכבוד יום הולדתה ונגד חגיגה "פרטית" כזאת לא מצאו השלטונות שום טענות. מאז נשאר תאריך זה ליום הולדתו המוסכם, במקום התאריך האמתי שלא נרשם לזכרון). התמסר לחקירות חימיות בתעשית השמנים והזנה עממית וניצול הפסולת. המציא הרבה המצאות חשובות (מיצוק השמנים כיסוד ליצור מרגרינה, ועוד), וקיבל עליהן כמאה פטנטים. וכדי למצוא אישור תיאורטי לתוצאות נסיונותיו התחיל בגיל 40 ללמוד באוניברסיטאות בשוייץ ובארצות אחרות באירופה.
ב-1892 נשא לאשה את פוליה בת יהודה כהן, ומעת שנפטרה בשוייץ בתאריך 29.6.21 מחזיק הוא את אפרה בצנצנת על שלחן חדר עבודתו.