ב-15,3.1934 הוזמן על ידי הסוכנות לחוות דעה בבעיות המים בארץ.
ב-15 בספטמבר 1934 עלה על מנת להשתקע. נתמנה למהנדס-יועץ להנדסת מים על יד הסוכנות, הקק"ל. חברת הכשרת הישוב וחברת המים הארץישראלית.
ייסד את החוג למדיניות כלכלית. חוג תכנון וארגון עבדי-ישראל (לעבודת חובה לעם ולמולדת). חבר ועד התאחדות עולי יוגוסלביה.
בתקופת אוקטובר 1947 - אפריל 1948 שהה באמריקה לשם השתלמות בהקמת מפעלי מים מרכזיים ובאגירת מים. שם השפיע על בעלי הון לטובת השקעות בארץ וביחוד למען תכנית לתעשיה בגליל המזרחי (על יד ראש פנה).
השתתף בקונגרס הבינלאומי לספנות והרצה על המצאתו: דרניזה סוללות-מגן. (ונציה, 1931). ועל המצאתו להמתקת מים מלוחים (1935).
בימי מלחמת השחרור היה יועץ טכני של חיל ההנדסה.
תכן תכניות : תעלה לספנות חיפה-עקבה. ביוגוסלביה מוגשמת כעת תכניתו לתעלת דונבה-טסה. חקר את אוצרות המים בארץ. תכן תכנית ליבוש להשקאת החולה. תכניות להשקאות ארציות כלליות לאגירת מים. חקירות בנגב.
כעת בתפקיד מהנדס-יועץ של ממשלת ישראל.
חבר מרכז סקציית המים לאגודת האינג'נרים והארכיטקטים. חבר הועד של חוג לריפורמה של ההתישבות. נציג אגודת האינג'נרים והארכיטקטים בועדה הממשלתית לברור תכניות מים ארציות.
פרסם מאמרים רבים בעתונות המקצועית בשאלות מים וכלכלה.
בלועזית פרסם ספרים : "על השקאה רציונלית", "הכנה כלכלית של מלחמת אוסטריה", "חברות-מים", "דרנג' סוללות", "קופות מלוה לפעולות בנין ארץ-ישראל", "בעיות המים בארץ ישראל".
בעברית פרסם : "שאלות המים בארץ ישראל ובמדינת ישראל".
בתו : מירומה.
יהודה ליב וולמן
נולד בקונסקובוליה, פלך לובלין (פולין), כ"ו כסלו תרמ"ג (1882), לאביו מנחם מנדל (ראה עליו בכרך זה) ולאמו סימה בת הרב ישראל יצחק פלדפוגל. למד בחדרים ואח''כ למד תורה מפי הסבא ר' ישראל יצחק עד גיל 16 ועל יסוד בחינות הוסמך להוראת איסור והיתר על-ידי הרבנים מקונסקה וולה ומדבולין. אח"כ התמסר להשתלמות בהשכלה כללית ובספרות ולעבודת תעמולה ציונית בוארשה (ראה את ספרי הזכרונות של אלמו ושל טיטלבוים שנדפסו בהוצאתטורקוב בבואינוס איירס) ומצא את מקומו בעבודה ספרותית ועתונאית.
ב-1904 נשא לאשה את לאה בת בונם צוקר (שו"ב בראדום, ידידו של הרב שמואל מוהליבר) .
כתב בקביעות בגליונות הספרותיים של "הצפירה", ב"הזמן" של מרגולין, ב"היום" של הפטמן , ובאידית ב"לאדזער טאגבלאט" ובהרבה עתונים וקבצים. חיבר ופרסם בדפוס את המחזות (באידית) : "די לעצטע חשמונאים'', "דאס ברענענדע הויז", "דער שטרויענער אלמן" ואת המיסטריה "אלידו", שיצאו בוארשה, ובאמריקה נדפסו באנגלית מחזותיו "הסערה", "ביריניקה" ו"אליהו".
ב-1925 עלה לארץ כשליחו המיוחד ואח"כ נציגו הקבוע של ה"מומנט" הוארשאי, וכאן נוספה לו נציגות של עוד 5 עתונים אידיים במרכזי הגולה היהודית, ומאמריו ורשימותיו בהם שימשו לחינוך לאומי ולתעמולה ציונית בין יהודי התפוצות. כן כתב בעברית ב"הארץ", "דאר היום" ו"הבוקר". השתתף בחיים הצבוריים כחבר ההנהלה של התאחדות עולי פולין ונציגה במועצת עירית תל-אביב (בשנות 1927/28), חבר ועד ביה העם, שופט במשפט השלום העברי, חבר ועד הציונים הכלליים, ועוד.
השתתף בחמש הקונגרסים הציוניים האחרונים שלפני מלחמת העולם השניה בתור קורספונדנס של עתונים שונים.
באוגוסט 1939 יצא עם רעיתו לביקור אצל בתם בניויורק ובגלל מלחמת-העולם נשארו תקועים שם. עבד שבע שנים במערכת "הדואר" הניו-יורקי ובארגון ותעמולה