המחלקה לנוער של ההסתדרות הציונית העולמית ירושלים. תש"ז. 142 עמ').
תרגומים: "מקסים גורקי" - האוניברסיטאות שלי. הזקנה איזרגיל. שירת התחמס. (הוצאת "קרית ספר" ירושלים. 1935). "קרל צ'אפק" - "משני כיסים גם יחד" (יחד עם ד"ר א. ארנשטיין - הוצאת צבי ליינמן, 1945). "סטיפן צוייג" - משחק המלכים. שקיעת הלב. ערבוביה של רגשות (הוצאת צבי ליינמן. שתי מהדורות, 1945). בהוצאת נחום טברסקי לומד להופיע בדפוס ספר בן שני כרכים בשם "בלבת אש, פרשת חייו של פרדיננד לסל".
החוברת על טרומפלדור הופיעה בתרגומים לרומנית, ליידיש, הספר "יוסף טרומפלדור" הופיע גם בתרגום לספרדית ועומד להופיע בתרגום לאנגלית, בהוצאת המחלקה לנוער של ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים.
בניו: חיים (סטודנט המכון לחקלאות של האוניברסיטה העברית. פרסם רשימות בקורת ב"הטבע והארץ", רשימה בשם "לילה אחד בנגב" ב"עתים" מס' ט' 1946. וספור בשם: "בהפסקה הגדולה" ב"דבר" כ"ב כסלו תש"ח), עודד (בוגר בית הספר ע"ש מכס פיין, המחלקה לחשמל).
מאיר רוטברג
נולד בויניצה, פלך פודילה (אוקראינה), בשנת תרמ"ז (21.1.1887), לאביו יעקב ולאמו פייגה בת מאיר הויכמן .
אחרי חינוך מסורתי בחדרים, יציאה לעבודה והשתתפות בפעילות הנוער למען הציונות עלה לארץ בתרס"ה. עבד עם ש. יבנאלי ונח נפתולסקי במיון טבק ובאריזתו בנס ציונה. אח"כ עבד בפלחה ברחובות בתנאי קבלנות, עלה בתפוקתו אף על הפועלים הערבים ושכרו הגיע ל-10 פרנקים ליום, בעת שפועלים טובים אחרים השתכרו לכל היותר 5 פרנקים ליום, והיה ידוע בתואר "מלך המעדר".
בתרס"ז נסע לבקר את הוריו וחזר.
בתרס"ט עבד בחות סג'רה, ביחד עם בן-ציון ישראלי, נח נפתולסקי ואחרים, אך לא השתייך ל"לגיון העבודה'' שנוצר על-ידי "השומר". בתר"ע עבר לכנרת ואח"כ חזר ליהודה.
נשא לאשה את חיה בת אליעזר זאטודניה מבוהופול שבפודוליה (השתתפה אתו בכל עבודותיו הצבוריות. מסורה לו בנאמנות ובמסירות בימי סבלו בשנים האחרונות).
בתר"ע ארגן מטעם מרכז פועלי יהודה חברים לעלית-כיבוש על אדמת כפר אוריה.
בתרע"א נסע ביחד עם נתן חפשי (מטעם "הפועל הצעיר") לסיבוב במושבות יהודה להכין את הועידה הראשונה של הפועלים החקלאים ביהודה, שהתכנסה באותה שנה בחג השבועות בעין-גנים.
בכסלו תרע"ב נבחר לפי עצתו של ברל כצנלסון, ביחד עם משה גולדנברג ואשר בן משה (מוסינזון). לועדה שהוטל עליה לחסל את הסכסוך עם קפא"י ונקבע שעל הועדה לטפל בעיקר בעניני קופת חולים, תרבות ואינפורמציה.
בפברואר 1914 למד בראש הקבוצה שעלתה עליתכיבוש על אדמת קלנדיה (עטרות) מצפון לירושלים וביחד עם חבריו נלחם והחזיק מלמד בתנאים הקשים בין שכנים עוינים, כי חייו היו קודש לכיבוש קרקע ועבודה.
משפרצה מלחמת העולם א' היה, ביחד עם אברהם הרצפלד, אליהו דיין ודוד בדר , חבר בועדת החירום בעין-גנים. וכשגזר חסן בק, מפקד יפו, בתרע"ה על היהודים ביפו - תל-אביב ובמושבות למסור לו את כל הנשק שברשותם ולהשאיר את הישוב בלי נשק מגן, היה הוא מהראשונים שהתמסרו דוקא לחזק את כח ההגנה של הישוב. ביחד עם דוד סברדלוב, סעדיה שושני, אברהם קריניצי, שלום פחטר, אליהו גולומב, משה שרתוק, דב הוז, דב רוזנשטין, דוד תדהר, יקותיאל בהרב, אהרן סברדלוב ואחרים ארגנו תאי הגנה של הפועלים וחברי המכבי, וקראו לארגון "גרעין ה-13". הוא שקד על רכישת נשק והחסנתו והעברתו למקומות לפי הצורך, ואף בירושלים ריכז מחסן נשק בשכונת מאה שערים. אל מחסן זה העבירה אשתו חיה את הנשק של קלנדיה, ומירושלים העביר דוד תדהר את הנשק לתל-אביב.
בתקופת ה"הגירה" - הגירוש מיפו ות"א לצפון הארץ - היה שומר בכנרת. שם נתן את דעתו על מצוקת הרעב המאיימת ביחוד על הפועלים במושבות יהודה. להצעתו רוכזו אז היבולים של דגניה וכנרת והושגו אמצעים נוספים, בהם נקנתה עוד תבואה בגליל והועברה בעגלות ליהודה. מיזמתו אז (בתרע"ז) התפתח אח"כ עסק "המשביר" רב המחזור והאמצעים, אך הוא לא תבע לעצמו שום זכויות בעסקי המסחר, אלא המשיך בעבודה גופנית קשה והיה למופת מוסרי לחבריו בענוה שבהסתפקות במועט ובשקידה.
אחרי מלחמת העולם עבד בבית-החרושת "נמליט" למוצרי מלט בחיפה, ואחרי ימים של עבודה מפרכת היה עובד בהתנדבות בעניני ההגנה בעיר ובנסיעות אל הסביבה. שנים אחדות ריכז בצפון הארץ את רכישת הנשק מידי ערבים ומחו"ל וסידר את חלוקתו למשקים ולנקודות הישוב והשגיח שלכל משק יהיה נשק בכמות הדרושה. לכל פרוטה מכספי הצבור היה מתיחס כמו להקדש, צמצם את ההוצאות עד למינימום, ואף על