בשנת תרפ"ד נשא לאשה את שושנה בת יצחק קארפר. עלה ארצה בראש חדש אדר תרפ"ה. היה חבר אספת הנבחרים החל מהאספה השניה, מטעם המזרחי; חבר הועד הלאומי; בתקופת המאבק הישובי בשנת תש"ז שמש כמ"מ חבר הנהלת הועד הלאומי.
היה בקונגרסים הציונים החל מהקונגרס הי"ב (פרט לקונגרס הי"ד). חבר הועדה הארגונית על יד ההנהלה הציונית, שנבחרה לאחר הקונגרס ה-כ"ב.
כעת הוא חבר מועצת סניף הפוהמ"ז בירושלים. חבר המרכז של הסתדרות הפוהמ"ז בארץ ישראל. המזכיר הכללי של המרכז העולמי של המזרחי.
פרסם מאמרים בעתונים : "המזרחי", "קדם" שהופיעו בפולין. "התור", "נתיבה". ערך קובץ "נירותנו" שהופיע בוולוצלבק. כתב חוברת "הפועל המזרחי בא"י" (הוצאת צעירי המזרחי ניו-יורק תרפ"ז).
בניו : יעקב, שמואל, משה.
יוחנן טברסקי
נולד בשנת תר"ס (24 במאי 1900) בעיירה שפיקוב, פלך פודוליה (אוקראינה). שפיקוב סמוכה מצד אחד לברצלב ,מצד שני לטולצ'יין.
לאביו נחום טברסקי (רבי של חסידים בווארשה (נהרג ע"י הנאצים) נקרא על שם ר' נחום מטשרנוביל, והוא בנו של ר' יעקב לייב , האדמו"ר מטריסק ונכד בעל "מגן אברהם" ולאמו חיה (אשה רבת-כשרונות, נקראת על שם זוגתו של "ר' נחום הגדול", חיה) בת ר' מוטילי משפיקוב , בן הסקוויראי, ונכדת ר' יוחנ'צי מראחמיסטרווקה (יוחנן טברסקי העלה דמותו בספרו "מעולם לעולם"). היא ובעלה שארי-בשר היו, שכן נהגו במשפחתם להתחתן זה בזה. ופרופ' אחד בקיוב הדגים פעם משפחה זו ואמר : חיתון בין שארי-בשר מביא או לידי התנוונות או לידי עילויות.
דודו (אחי אמו) יצחק נחום היה אדם מופלא ביפיו ובכשרונותיו. גדול בתורה. חתן הרבי מבלזא שבגלייציה.
ישב על כיסא הרבנות בראווא-רוסקה. אף הוא ובני ביתו נספו על ידי הנאצים.
דודתו (אחות אמו) מירלה הדפיסה שירים ב"מומנט" הווארשאי. ידידתו הקרובה של יעקב דינזון. הוא שבחר לה את כינויה הספרותי - "בת טובים".
בחצר בשפיקוב היה אוסף עשיר של עתיקות שעבר בירושה מדור לדור: סכין של הבעש"ט, קופסת טבק של ר' שאול וואהל (שלפי האגדה היה במשך יום אחד מלכה של פולין), ז'יופיצה עשויה אטלס לבן של המגיד ממזריטש. כתבי יד עתיקים. ספרים יקרי-המציאות. הנשדדו אוצרות אלו לאחר ששרידי המשפחה עזבו את שפיקוב או שהולאמו ע"י השלטונות הסובייטיים ? כנהוג בחצרות האדמו"רים למד יוחנן מפי מלמדים ומורים פרטיים.
בן שש הביאתהו אמו לאוריסה לשמוע דעת מומחים על נסיונות-הנוצה הראשונים שלו. ביאליק אמר: "איני יודע, אם זה בגדר "קונסט" או בגדר "קונץ". ולנער "הרצונך ללמוד או שאתה רוצה לרצות ללמוד ?" בשובו שפיקובה נהפך הנער למתמיד ולתקופה מסויימת גם לעברי קיצוני - אף עם המשרתת דיבר אך ורק ב"לשון הקודש".
בסוכת דודו ר' שלום פרידמאן (מגזע הרוז'ינאי והבהושי - אף עליו מסופר, בדרך אגב, ב"מעולם לעולם"), ערך הנער הצגות - היה מחבר מחזות בכתב ובעל-פה. והיה מביימם, לשמחת המשרתות ובני הגבאים וה"אנשים" שבחצר ולכעסם של הגבאים והחסידים. באותה תקופה היה גם אחד המשתתפים הראשיים ב"תחיית השפה", ירחון שבכתב, שהוציא בקושי את ירחו הראשון.
ב-1915-16 הובאו לשפיקוב שבויים צ'כיים וביניהם קצין אחד, בעל השכלה גבוהה. מפיו למד יוונית ורומית. בפרוץ מהפכת פברואר נבחר יוחנן , והוא אז בן שבעעשרה, לדבר בשם היהודים בפני קהל של אלפי איכרים. ב-1918 יצא לאודיסה ונכנס לגימנסיה של גאבר ביאליק קרבהו וביקש לאמצו לו לבן (באחת מאגרותיו קורא הוא לו אח"כ "בן יקיר לי"). מחמת הפרעות וחילופי השלטונות בעיר נאלץ יוחנן לחזור שפיקובה לפני בחינות הגמר. טיפוס ופרעות (בפיטשירה, עיירה הסמוכה לשפיקוב, היא נזכרת ב"זכרנות לבית דוד" , נהרגו במשך שעות מספר כשולוש מאות יהודים). שרידי משפחתו יוצאים לבסרביה שהיתה אז בתחום רומניה, מוצאים לזמן מה מחכה אצל הדוד משה דוד טברסקי (נהרג אח"כ ע"י הנאצים), חתן הרבי מראשקוב.
בקישנוב לימד יוחנן בבתי-הספר לילדי הפליטים שבראשם עמד זמן-מה הסופר שלמה הלל'ס . בקישנוב הדפיס דבריו הראשונים בעתון "דער ייד", ושם תירגם מרוסית ליידיש בשביל התיאטרון של פישזון את הקומדיה הידועה של גר בויידוב "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". התרגום נתקבל, המחזה לא הוצג. הוא מתרגם גם-כן את המלחמות הגאליות ליוליוס קיסר מרומית לעברית. הספר, אומרים, הופיע, אבל המתרגם לא ראהו.
ב-1921 יצא לברלין על מנת להמשיך את לימודיו.