עד שהרב יעקב אבותקיה סידר הסכם ביניהם, שלפיו התחייב הבן בהבטחה, שלאחר שיסתדר בארץ ישוב למארוקו ויקח גם את אמו שמה.
בבואו ארצה בנסיעה רבת תלאות והרפתקאות השתקע בטבריה, עבד חצי יום לפרנסתו וחצי יום למד בבית-המדרש. כך עשה עד שעמד בבחינה והוסמך לרבנות ונתקבל למעמד החכמים, המקבלים את פרנסתם מהכולל, ואח"כ נסע למארוקו והביא את אמו והשפיע שם על רבים, שיעלו גם הם.
המשיך ללמוד בתורת הנגלה והנסתר ונודע כאחד מגדולי הרבנים והמקובלים בטבריה. נסע בשליחות כוללות טבריה לתימן וגם שם עמדו הרבנים על גדולתו בתורה ובקבלה וכיבדוהו מאד. מספרים מעשה בנס שקרה לו בתימן. באחד הכפרים ליד צנעה קיבלוהו החכמים בכבוד גדול וביום המחרת היה עליו להמשיך את דרכו בלוית ערבי ששכר לו לשומר ראשו. בלילה נתגלה לו בחלום, שהשומר עשה קנוניא עם שודד ידוע, שבדרך יתנפל עליו, והשומר המזוין ינסה למראית עין להגן עליו אך לא יצליח לעמוד בפני השודד החזק ממנו, ההוא יגזול מהרב את כספו ואח"כ יחלקו ביניהם את השלל. כשבא הערבי המזוין בבוקר לצאת עם הרב לדרך אמר לו הרב שלא ילך אתו, כי בחלומו גילו לו מן השמים את המזימה. הערבי נפל על ברכיו ברוב פחד וביקש סליחה, ובין הערבים נתפרסם שהאורח הזר הוא איש-אלקים קדוש ונביא, ומאז לא העיזו אפילו לחשוב בדבר התנפלות עליו. גם בתימן סיפר בשבח ארץ-הקודש ושידל את היהודים שיעלו אליה.
מאשתו הראשונה נשארה לו בחיים רק בת אחת, ולכן בהיותו קרוב לבן 70 נשא בהסכמת אשתו אלמנה בת 24 ממשפחת רבנים וצדיקים והיא ילדה לו עוד בן, והוא גידלו וחינכו בתורה וכשהגיע לגיל 18 הכניסו לחופה כדי לראות בני-בנים בחייו.
היה נודע כל ימיו כצדיק בעל מופת, אוהב אמת ורודף שלום וגבור חיל אף לעת זקנה. שבועות אחדים לפני מותו הגיד מראש את התאריך המדויק של פטירתו, וגם על יום מותו מספרים מעשה-פלא. בעקב השטפון בטבריה נתמלא המקוה רפש עד כי לא נשאר מקום לטבול בו. אנשים חיים היו טובלים בכנרת, אך להטביל מת חששו, כי המים משמשים גם לשתיה, ומי יקבל עליו את האחריות בפני משרד הבריאות ? כמה אנשים התנדבו לקבל עליהם את האחריות והעונש, כי לא יתכן לקבור צדיק כזה בלי טבילה במקוה. בעוד האנשים מדיינים ומתיעצים מסביב למת, קרא אחד מהקהל, ושמו מסעוד יעיש , לאמר: צדיק, צדיק, הוצא-נא אותנו מהסבך, יהי רצון שבזכותך ישקע הטיט." והנה נשמע לפתע קול בעבור המים בבריכת המקוה, הטיט שקע לפתע והמים נשארו זכים וצלולים בעומק מספיק לטבילה, וכך נשארו מאז.
נפטר בטבריה, י"ט סיון תרצ"ד (2.6.34).
צאצאיו: יעקב ז"ל, חנה אשת מרדכי שטרית , יצחק ז"ל, מאיר דוד (חזן, מוהל ורב בשכונת העובד בתל-אביב).
שמואל ישראל שטרנין
נולד בנאורארדעק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה א' ניסן תרכ"ה (1865), לאביו ר' רפאל יצחק (ראה בכרך זה) ולאמו מרים דבורה בת צבי פרלמן .
למד בחדרים ובבית-המדרש ובבית-הספר ממשלתי בבוברויסק ואח"כ עסק במסחר.
בשנת תר"ן עלה לארץ עם אביו ובדעתם להתנחל על אדמת מחנים שכמעט ונקנתה בשביל התישבות של יהודים מרוסיה, ומשנקנתה בשביל אכרי ראש פנה ואביו התקשר עם יהושע חנקין לרכישת נחלה בחדרה שחנקין עסק אז בגאולת אדמתה, עלה עם אביו על אדמת חדרה בין הראשונים בתרנ"א, נשא בכל תלאות ראשוני חדרה, החזיק מעמד על אף הכל והתמסר לעבודה בחקלאות ובנטיעה. ניהל את נטיעת יערות האקליפטוס בבצות עטה ואח"כ את נטיעת השקדים וההדרים באותו גוש, כן ניהל את נטיעת הפרדסים וכרמי השקדים של אגודת נטעים וחינך דור שלם בעבודה חקלאית.