אוקטובר 1932 יחד עם משפחתו. תחילה עבד בארץ כסופרו הקבוע המיוחד של העתון "היינט" וכן השתתף בכמה עתונים אחרים בחו"ל. היה בין מיסדי אגודת העתונאים הראשונה בתל-אביב ושמש כיו''ר שלה, עד שעבר לירושלים.
בסוף שנת 1933 הוזמן על-ידי יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, מר ד. בן-גוריון, לנהל את לשכת העתונות של הסוכנות היהודית ועבר לירושלים. כאן יסד את הסוכנות הטלגרפית "פאלקור" ונשאר מנהלה הכללי עד הקמתה של מדינת ישראל. באותו זמן כתב מאמרים בעתונות בארץ ("הזמן", "דבר", "חדשות הערב", "העולם") ובחו"ל. היה חבר פעיל ב"הגנה" בירושלים ובמשך שנה שימש בה בתפקיד של תוכ"ל למחוז ירושלים.
באוקטובר 1947 נסע לאמריקה למושב העצרת של או"מ כנציג הסוכנות הטלגרפית שלו ושרת את כל העתונות הארצישראלית במברקים ממהלך מושב היסטורי זה, אשר בו החלט על הקמתה של מדינת ישראל.
בינואר 1948 חזר לירושלים וישב בה במשך בל חדשי המצור. רק פעם אחת הוטס משם באוירון דרך ים-המלח למושב הועד-הפועל הציוני בתל-אביב וחזר לאחר שבועיים.
עם ההפוגה הראשונה, בסוף יוני 1948, הגיע לתלאביב ונתמנה על-ידי שר הפנים, מר יצחק גרינבוים, כמנהל לשכת העתונות והמודיעין הממשלתית. בתפקידו זה משמש עד היום.
בתו: שושנה (עובדת בחדר החדשות ב"קול ישראל"). אחיו: אליעזר (ממיסדי ומנהיגי הקיבוץ גבעת ברנר) ; אברהם (פקיד ראשי בבית-המשפט העליון של מדינת ניו-יורק), שלמה דוד ז"ל (היה רב בקהלת קייפטאון שבדרום-אפריקה). אחיותיו: חיה (בעלת משק במושב צופית) ויהודית (חברת הקיבוץ אשדות-יעקב).
הרב יצחק מאיר לוין
נולד בגורה-קאלוואריה (בפי היהודים: גער או גור, מרכז חסידי נודע), ליד וארשה, פולין, י"ט טבת תרנ"ד (1894), לאביו הרב חנוך צבי הכהן לוין , רבה של קהלת בנדין בפולין, ולאמו פייגה בת האדמו"ר מגור ר' יהודה אריה ליב אלתר (בעל ה"שפת אמת"). אחרי לימוד בחדרים המשיך ללמוד תורה וחסידות בישיבת חצר דודו ר' אברהם מרדכי אלתר (האדמו"ר האחרון בגור, שהשקיע הון בבנינים ובמפעלים בארץ, עלה והתישב בירושלים) והשתלם בשפות עברית, פולנית וגרמנית.
נשא לאשה את פייגה בת דודו הנ"ל. בתרע"ד התישב בוארשה ועסק במסחר ובבנקאות ובעיקר בעבודה ציבורית. במלחמת-עולם א' פעל רבות לעזרת פליטי-המלחמה היהודים ואחרי המלחמה התמסר בהשפעת חותנו להקמתה ולניהולה של הסתדרות "אגודת ישראל" בפולין, שגדלה בהנהגתו עד שבפרוץ מלחמת-עולם ב' הגיע מספר חבריה בפולין ל-200.000 ולה רשת גדולה של מוסדות חינוך (כ-600 בתי-ספר "בית יעקב" לבנות, תלמודי תורה וישיבות לבנים), עתונות והוצאות ספרים וחוברות. כתב מאות מאמרים למען האגודה בעתוניה "דער יוד" ו"דאס יודישע טאגבלאט" בוארשה ועשרות חוברות תעמולה, ואח"כ ב"דגלנו", "הדרך" ו"קול ישראל" בירושלים. יצג את האגודה מתרפ"ד ואילך בועד קהלת וארשה, נבחר בתרפ"ט לחבר הנשיאות של אגודת, ישראל העולמית, בתר"ץ לנשיאה בפולין ובתרצ"ט לנשיא הועד הפועל העולמי שלה, ונחשב כנואם עממי מצליח ואיש-צבור מתון וריאלי.
משהשתלטו הגרמנים על וארשה בסתיו 1939 נתמנה לחבר "מועצת הזקנים" של יהודי וארשה, שפעלה תחת פיקוח הנאצים. אחרי כחודש קבע, שמוטב לפעול לטובת יהודי פולין מחוצה לה, בלי הפיקוח הנאצי. ברח מפולין ובשנת ת"ש הגיע לארץ והתחיל בפעולותיו למען גולת פולין. בא בדברים עם יתר המוסדות היהודיים בארץ ובחו"ל והמריצם לפעולה וביזמתו נוסד ועד ההצלה הישובי והוא נבחר לחבר נשיאותו. פעל רבות לעורר את דעת הקהל בארץ ובעולם להשמיע קולה ברמה נגד הדיכוי וההשמדה של יהודי פולין, וכאשר הזעקה היהודית נעשתה בלתי נוחה למדיניות הבריטית הוזהר לא פעם על-ידי שלטונות המנדט, שפעולתו זו, המסעירה את דעת הקהל, היא בניגוד לחוקי החירום המכוונים לשמירת השקט בארץ לשם הבטחת הנצחון על האויב, אך הוא לא התחשב באזהרות ולא נתן לעמוד בשקט על דם אחיו. בימי משטר וישי בסוריה נסע שמה עם הרב משה בלוי ז"ל, למרות הסכנה, וארגנו משלוח חבילות מזון ליהודי הגיטאות בפולין.
בארץ ניהל את משרדי אגודת ישראל העולמית ובתש"ב נבחר לחבר הנשיאות של מרכזה האירצי. הופיע בשמה לפני ועדות החקירה האנגלו-אמריקנית