אשר זליג וייצמן
נולד בוישגרוד ליד פלוצק (פולין), טבת תרל"ג (1873. 1. 18), לאביו שמואל (סוחר).
למד בחדרים, אח"כ בביה"ס התיכוני למסחר בוארשה מיסודו של המתימטיקאי המפורסם פרופ' דיקשטיין , גמר את ביה"ס הגבוה למסחר של קרוננברג ונתמנה למנהל בית-החרושת "סאלון" בפולין.
בבחרותו הצטרף לחיבת ציון, אח"כ לציונות המדינית, ובתוכה לפרקציה הדמוקרטית. היה ציר בקונגרסים ה-3, 6, 7, 11, 13, 16 ו-19, ובשנותיו האחרונות השתייך בארץ להתאחדות הציונים הכלליים (א'). אחרי מהפכת 1905 ברוסיה, כשניתן רשיון להוציא את השבועון הציוני בפולנית "גלוס ז'ידובסקי", נתמנה הוא לעורכו.
ב-1908 נשא לאשה את פרומה בת עוזר וייצמן, ממוטילי שליד פינסק (אחותו הבכירה של פרופ' חיים וייצמן (רופאת שיניים מוסמכת מבי"ס גבוה בקיוב, נודעת בחברה בהומור שנון ועוקצני). ואחרי החתונה עלו לארץ, וב-1910 נתמנה למנהל ביהח"ר "עתיד" בחיפה. יסד את גוש הצופים הראשון בארץ והיה פעיל בעבודה ציונית וצבורית.
בקיץ 1914 יצא לפולין בענינים צבוריים ובעקב פרוץ מלחמת-העולם נשאר תקוע שם ומנותק מאשתו שנשארה בארץ (רק בקשיים מרובים הצליחה לצאת לתורכיה ולקבל רשיון להמשכת הנסיעה. וב-1918 הגיעה אליו לפולין). בתקופת הכיבוש הגרמני בוארשה נכנס לעבודה פעילה במרכז ציוני פולין ונתמנה למזכירו הכללי, יסד מטעם הקהלת בתי-תמחוי לעזרת המוני עניים רעבים ואח"כ טיפל מטעם הקהלה בדייקנות ובמסירות בחלוקת המזון שנתקבל מאת הג'וינט, השתתף ביסוד "המכבי" בפולין ויסד את תנועת הצופים העברים "השומר", שהפכה אח"כ ל"השומר הצעיר".
ב-1919 חזר לחיפה, וב-1920 טיפל ביחד עם גיסו יחיאל וייצמן בעזרה לז'בוטינסקי בעת שבתו בכלא עכו ב"אשמת" פעילותו בהגנת יהודי ירושלים בעת הפרעות שארגנו הסכסכנים האנגלים בפסח תר"פ.
משנתמנה למנהל מחלקת ההספקה של ההנהלה הציונית עבר לירושלים. בשנות 1924-29 היה גזבר באוניברסיטה העברית ומפקח על הקמת בניניה. אח"כ היה שנים אחדות מנהל ארצישראלי של חברת-הביטוח האוסטרית "פניקס", שהיתה קשורה בחוזה עם הקה"ק. משהתמוטטה החברה והוא נשאר בלי פרנסה, נשא את גורלו בדומיה והתמסר כליל לפעולה במרכז ההגנה, שהיה חבר פעיל בה מראשיתה, וכל ימיו ניהל את חשבונותיה בהסואה מתאימה בהיותה תנועה אסורה ופועלת במחתרת. היה מעסקניה המסורים של החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ועשה רבות למען ביסוסה החמרי ומימון חקירותיה, וביחוד לביסוס הספריה לידיעת הארץ שהחלה להוציא. גם לעצמו אסף בימי חייו ספריה עשירה ורבת-ערך בעברית ובכמה שפות לועזיות, שהכילה ביחוד ספרי מדע והיסטוריה יהודית, ובצואתו הקדיש אותה לספרית. ההסתדרות בירושלים. כתב הרבה מאמרים בעברית, אידית ופולנית.
אחרי מחלה שארכה כמה חדשים נפטר בירושלים, כ"ו אלול תש"ג (43. 9. 26), ובתש"ה הוציאה החברה לחקירת א"י קובץ לזכרו.
צאצאיו: רות אשת ישורון שיף (מפקד משטרת ישראל בחלק היהודי של ירושלים), עוזר (חניך מקוה ישראל,ממתישבי תל מונד).
שלמה שפאן
נולד בירמולינצי (פלך פודוליה, אוקראינה), א' בשבט תרנ"ח (1898) לאביו אליעזר (סוחר) ולאמו חיה בת ר' יעקב ריפניצר. קבל חינוך עברי מסורתי וחינוך כללי בבי"ס תיכון ובאוניברסיטה. שמש כמנהל וכמורה בבי"ס של "תרבות" "תושיה" (קמניץ-פוד') ובגמנסיה היהודית לנערים (לודז', פולין). חבר דים ציוניים בעיר מולדתו ובקמניץ-פוד'. עבד ביחוד בשטחי הפצת הלשון והתרבות העברית.
עלה ארצה בראשית תרפ"ד. המשיך להשתלם