על שמו עבור העולים ולא פעם לן במספרה חבר שידו לא השיגה לשלם דמי מלון, בתרס"ט בנה את ביתו בין הראשונים בשכונת "אחוזת בית" (תל-אביב), ולבקשת המורים והתלמידים של הגימנסיה הרצליה העביר את המספרה מיפו לת"א וכאן היתה הראשונה, ובתקופת מלחמת-עולם א' פתח אשראי תספרת לגימנזיסטים שנותקו ממשפחותיהם בחו"ל "עד לכשירחיב".
השתתף ביסוד "אגודת מרכז בעלי מלאכה" ובקנית האדמה לשכונתה הראשונה.
בראשית המלחמה התאזרח ואח"כ נשא בכל תלאות נתיני טורקיה היהודים עד לגירוש הכללי מת"א ונדודים דרך המושבות אל הגליל.
כשחזר הביתה אחרי המלחמה יסד בעזרת ההנהלה הציונית חנות וסוכנות לתוצרת הארץ בת"א והסביבה, המליץ על התוצרת בפני הקונים ועל היצרנים בפני ההנהלה הציונית שתתמוך בהם ועזר בכך לביסוס התעשיה העברית בארץ.
ב-1924 נשא לאשה את עדה בת אשר מטוס שעלתה מוילנה.
ב-1925 יסד את בית-החרושת הראשון לחוטי תפירה בארץ. ב-1935 בנה את ביתו ברמת גן ועבר לדור בו.
צאצאיו מאשתו הראשונה חנה זליונסקי: נחמה אשת יצחק מרגלית (בוגרת סמינר למורות).
מאשתו השניה: יהודה (בוגר ביה"ס המקצועי ע"ש מכס פיין), צפרירה (תלמידת הסמינר לגננות).
אדוארד רפאל אגיון
נולד באלכסנדריה בשנת תרמ"ה (28.5.1883), לאביו יוסף ולאמו ג'וליה בת בכור משה אגיון. למד באלכסנדריה ובפריס.
בשנת 1920 נשא לאשה את לידיה במבה בת אלפרד שלום. באלכסנדריה היה חבר בהנהלת מוסדות צבוריים רבים.
עלה ארצה בשנת 1935 והקים לו בית בירושלים. ממיסדי "כפר ידידיה" וחברות רבות (חברת ביטוח "מגדל", חברת "איפיקו", חברת "פלרוד"). אחד מחבר המנהלים של מרכז מסחרי בנתניה, בהנהלת חמי טבריה, בהנהלת חברת יהלומים בנתניה.
בניו: יוסף, הבל.
משה רון (דנציגרקרון)
נולד בוארשה (פולין), ה' אלול תרס"ד (16.8.1904), לאביו חנוך הניך (ש"ץ בבית-מדרש של חסידי גור, בן ר' ישראל שהיה רב מורה-הוראה בפרבר וועלה שליד וארשה) ולאמו גיטל. למד בחדרים ובבית-המדרש והיה עוזר לאביו כ"משורר" בתפילה. בגיל צעיר הצטרף לצעירים ציונים בעבודה למען הקה"ק וכדומה, מה שנחשב באוירה החסידית של בית אביו כיציאה לתרבות רעה, והוכרח לעזוב את הבית. רכש השכלה עברית וכללית בבי"ס של "תרבות" והתמיד בפעילות ציונית, ובעת הבחירות לסיים הפולני השלישי בשנת 1928, עבד במזכירות לשכת הבחירות של הגוש הציוני בוארשה, שמלחמתו לרכישת הבוחרים התנהלה בעיקר נגד הרשימה החרדית של אנשי אגודת-ישראל, ובעקב מלשינות נאסר באשמה שבפולמוס-בחירות הפליט בפומבי דברי עלבון למרשל פילסודסקי.
ב-1925 נבחר ליו"ר אגודת צעירים ציונים בפרבר מוקוטוב שליד וארשה. באותה שנה נתקבל לעמדה כריפורטר לעניני ציבור וציונות בעתון האידי "היינט" בעריכת אברהם גולדברג, שהיה אחד העתונים המרכזיים של היהדות הלאומית בפולין ובטאון סיעת "על המשמר", שבראשה עמד יצחק גרינבוים . בשנות 1927-28 עבד במחלקת הארגון של הועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בפולין ובמזכירות של סיעת "על המשמר", ובמסעי התעמולה וההסברה של יצחק גרינ בוים בערי פוליו נלוה אליו כמזכירו וכסופרו המיוחד של ה"היינט". בשנות 1929-30 השתתף בעבודה הארגונית של העתון הציוני בפולנית "נובו סלובו",