בדת. ארגן סמינריונים על נושאים שונים, קורסים ללימודי השפה, מחזורי הרצאות וכו'.
משהחלה העליה הגדולה מגרמניה נכנס כחבר למרכז התאחדות עולי גרמניה וניהל בה את עבודת התרבות, במטרה לחנך את הנמלטים מנגישות היטלר ממהגרים לעולים, לאזרחי הארץ ושותפים במחשבה ובמעשה לשאיפות ולמגמות הלאומיות של הישוב והציונות.
פרסם מאמרים רבים בעניני תרבות והשכלה ובעיות ציוניות וישוביות (השכלת בוגרים, קליטת עולים וכו'). ב"יודישה רונדשאו" שבברלין וב"הפועל הצעיר" ו"דבר". ערך את הקובץ "נתיבי התרבות" לזכר הסופר-ההוגה גוסטאב לנדאור (למלאות 20 שנה להרצחו), אך לא הספיק לראות את הספר יוצא בדפוס בחייו.
מרוב עבודה מאומצת נפל למשכב ונפטר בתלאביב, כ' סיון תרצ"ט (7.6.39).
בניו: אורי, שמעון.
(נפתלי) יצחק ילין
נולד בירושלים, כ"ז שבט תרנ"ז לאביו שלום שכנא (חניך ישיבת "עץ חיים", סופר סת"ם, חבר לשכת "אחוה" ומראשוני הציונים המאורגנים בארץ) ולאמו מרים בת יוסף טרכטוברג (דור רביעי לר' שלמה זלמן צורף , מבוני הישוב האשכנזי בירושלים).
בן 4 נתיתם מאביו, ור' משה וולשטיין שנשא אח"כ את אמו היה לו לאב.
למד בת"ת ובישיבת "עץ חיים" עד גיל בר-מצוה. עבר בחינה בגימנסיה "הרצליה" ואחרי פרוץ מלחמת העולם א' עבר עם הוריו לבירות. עבר קורס תיכוני וגבוה בקולג' האמריקאי והצטיין בלימודיו, ובינתיים עבר גם את הבחינות של הקולג' הצרפתי בבירות. הרבה לקרוא בספרות העברית העתיקה והחדשה וכך הגיע לבקיאות רבה בשפות ובתרבות בעברית, אנגלית וצרפתית. בקולג' האמריקאי היה חבר פעיל ואח"כ נשיא באגודת התלמידים העברים, פעל להפצת הציונות והתרבות העברית בין הנוער בכלל והסטודנטים בפרט. פעל למען הגדלת המדור העברי בספרית הקולג' וסידר בו את הקטלוג הראשון.
אחרי שהוסמך ב-1921 לרוקח וב-1922 לחימאי אנליטי חזר לארץ עם אמו ב-1923 ופתח בית-מרקחת בת''א. היה פעיל כל ימיו בחיי צבור הרוקחים ממיסדי הארגון הבינלאומי של רוקחי א"י ובסניף ת"א היה מזכיר, אח"כ סגן יו"ר ובסוף יו"ר; ממיסדי הסתדרות בעלי בתי-מרקחת בא"י ויו"ר ועדה המרכ זי; ממיסדי ההסתדרות הרקחית של א"י (הכוללת את כל הקשורים במקצוע זה) ועורך חוקתה, ממיסדי העתון "הרוקח העברי" ועורכו ומחדש מונחים מקצועיים בעברית; ממיסדי חברת "גהה" לאספקה עצמית לרוקחים ויו"ר מועצתה.
ב-1933 נשא לאשה את חנה בת דודו יעקב טרכ טנברג. היה פעיל במסדרי "בני ברית" והבנאים החפשים. בבני ברית שימש שלש שנים רצופות כנשיא לשכת "שער ציון", היה יו"ר הועידה הארצית ה-14, חבר הועד הכללי, המזכיר הגדול, יו"ר ועדת הטקסים של הלשכה הגדולה ותיאום התקנות, ערך את הנוסח החדש של פתיחת העבודה ואת נוסח קידושי האחים והשתתף ביסוד לשכות חדשות בת"א. מעוזריו הנאמנים של הנשיא הגדול הראשון של המיסדר "בני-ברית" בא"י, רבי דוד ילין. לבנאות החפשית נכנס ב-1926 כאח בלשכת "ברקאי", שימש בכל הדרגות, ובסוף 1939 קודש לנשיאה. תרגם מצרפתית לעברית את הטקסים וספרי העבודה בכל הדרגות, את "החובות העתיקות" לאנדרסון ואת חוקת המיסדר "המזרח הגדול של צרפת", שבחסותו פעלה הלשכה, אחרי שתי שנות נשיאות הכריע בעד העברת הלשכה לחסות הלשכה הלאומית הגדולה של א"י וכיהן בה כנשיא עוד שנתים (עד פברואר 1944), ואח"כ היה מפעילי הלשכה הלאומית הגדולה. ב"ברקאי" חיבר את התקנון הפנימי, יסד ספריה וקופת