נכנס לעבוד בלשכה הראשית של קק"ל, ועשה במיוחד למען הקק"ל בארצות דוברי אנגלית.
בשנת 1922 ייסד את מחלקת הקק"ל לארצות דוברי אנגלית. בשנת 1939 ייסד את מחלקת החינוך בלשכת הקק"ל לארצות אנגליות.
בשליחות קק"ל בקר בארצות הברית בשנים 1930, 1931, 1945, 1947. בקנדה 1945. הרבה פעמים באנגליה. היה בא כוח הקק"ל בועד היריד למזרח הקרוב (תל-אביב), בועד לשכת המודיעין לתיירות (ירושלים). חבר-מייסד של הסתדרות "ישורון" בירושלים.
מנהל מחלקת הסרטים על יד הקק"ל.
כיום בתפקיד מנהל מחלקת תעמולה וארגון של קק"ל - לשכה ראשית בירושלים.
פעיל בהסתדרות הציונים הכלליים. יו"ר סניף ירושלים. חבר מרכז ההתאחדות העולמית. חבר ועד היוזם של "ישראל-אמריקה".
פרסם חוברות שונות על ציונות וקק"ל. היה סופרו של "דגל ציון", סופר "דיילי ניוס" ועתונים אחרים. יסד וערך את "פלשטיין רביו", סופר "ניו פלשטיין" בטאון הסתדרות הציונים באמריקה.
היה בא כח קק"ל בקונגרסים הציוניים בוינה, ברלין, בזל, ג'ניבה.
צאצאיו: בתיה, יוסף, ישראלה.
חיים לנדאו
נולד בקרקוב, י"ב באלול תרע"ו (10.9.1916) לאביו פנחס (תעשיין, ציוני ותיק), ולאמו ברטה בת חיים יהושע גרוסברד. קבל חנוך מסורתי בחדר ובבית ספר תחכמוני.
אח"כ למד בגימנסיה העברית שבקרקוב.
בשנת 1935 עלה ארצה ונכנס לטכניון בחיפה. סיים כמהנדס-בנאי.
עבד בבנין, בהתויית כבישים ובסלילתם, בבנין תחנות משטרה מטיפוס "טיגרט".
נשא לאשה את שושנה בת יעקב פרל. מגיל 13 חבר בית"ר. קצין מפקדה של גליל קרקוב בגיל 17.
בימי לימודיו בטכניון פעיל בחיי הסטודנטים. חבר ועד אגודת הסטודנטים באר"י (כולל את בתי הספר הגבוהים בארץ: טכניון ואוניברסיטה). היה יו"ר הגוש הלאומי של הסטודנטים בטכניון בשנים 1936-39.
מיום בואו ארצה פעיל בבית"ר ובצה"ר. ב-1940 מפקד קן בית"ר בחיפה. חבר אצל משנת 1935. החל כחייל-שורה פשוט. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו מלא תפקידי שמירה רבים. חדשים מספר היה ביחידת שמירה מיוחדת שנשלחה לראש-פנה. השתתף בפעולת ההתקפה של הארגון מימי שבירת ההבלגה.
בפסח תרצ"ח נאסר על ידי הבולשת בחיפה, כחשוד בביצוע פעולות "טירור", אך שוחרר כעבור זמן קצר מחוסר הוכחות.
עם התחלת הפעולות של אצ"ל נגד הבריטים (1944) הועבר לתל-אביב בתפקיד סגן ראש המטה. באוקטובר 1944 נתמנה לקצין המפקדה הראשית ולראש המטה הכללי. בתפקיד זה שימש עד הקמת מדינת ישראל. מיום העלמו מחיפה מחפשת אחריו הבולשת הבריטית. תמונתו מתנוססת בכל תחנות משטרה ובאלבום-הכיס של כל בלש, אך לא נפל בידיהם אף פעם. לעתים תכופות מבקרת הבולשת בביתו בחיפה, מתוך תקוה להפתיעו. פעם נאסרו כל בני משפחתו וגם אשתו, אך שוחררו מהר ורק גיסתו נעצרה לתקופה של שנה שלמה בבית לחם בפירוש כבת-ערובה. נאמר לה שתשוחרר אם הוא (חיים) יתייצב.
פרסם מאמרים בעתונות המחתרת.
כנוייו במחתרת היו: דן, עמיקם, יואב, יוסף, אלישע, אברהם. אחרי פרוק המחתרת השתתף בהקמת תנועת "חרות". נבחר מטעם רשימת "חרות" לכנסת הראשונה והוא חבר ועדת הכספים וועדת הכלכלה של הכנסת.
חבר ההנהלה העולמית של אגוד "חרות"-הצה"ר. חבר הועד הפועל הראשון של "תנועת החרות".
מטפל בשכון העממי מטעם "תנועת החרות".
בשנת 1949 יצא בשליחות התנועה יחד עם מנחם בגין ראש תנועת "חרות" לארצות אמריקה הדרומית ואירופה.
בנו: עוזי.
יונה בן-עמי (רזניצקי)
נולדה בתל-אביב, כ"ה בתשרי תרפ"ו (19.10.1925), לאביה ישראל רזניצקי ולאמה צפורה לבית קוברינסקי. סיימה שבע מחלקות גימנסיה בתל-אביב.
מראשוני לח"י (לוחמי חרות ישראל) מימי יאיר (אברהם שטרן , ראה כרך שני, עמוד 1014). העבודה במחתרת אילצה אותה לעזוב את בית הוריה.
לפני הקמת הדפוס הופיע כל חומר התעמולה והחומר הפנימי של לח"י במכונת סטנסיל. היתה כל