(יחד עם זלמן סולובייציק, אלתר וישניצקי ויעקב משיוף) את אדמת שכונת אחוה בשנת תרס"ו, בנה את השכונה ונבחר ליו"ר שלה עם הווסדה ועד היום הוא משמש בתפקיד גבאי בית-הכנסת "משכן יעקב וישראל" בשכונה.
בשנים תרע"ב-תרע"ט שהה בארצות הברית בשליחות מוסדות הישוב הישן. שם הקים ועדים מבין אנשים ידועי שם ונדיבים, אשר תמכו והצילו בתרומתם מוסדות רבים בירושלים. (מושב הזקנים והזקנות המאוחד ועוד). כמו כן ייסד שם את "הסתדרות בני ארץ ישראל באמריקה" - סניף ל"אגודת אחוה" בניו יורק. בשנת תרע"ה עבד יחד עם הרב מאיר בר-אילן (ברלין) בביצור "המזרחי" באמריקה. לאחר שובו כיהן בתפקיד מנהל ועד העיר ירושלים (תר"פ). ממייסדי "בית וגן ויו"ר הועד שלה במשך כמה שנים. ממייסדי "בת-ים" על יד תל-אביב. חבר ועד "אוצר החסד" "קרן שמואל". חבר הועד הראשון של שכונת "קרית שמואל" בירושלים. יו"ר ועד השכונות העבריות בירושלים. חבר ועד התאחדות בתי הכנסת. חבר הנהלת התאחדות בעלי הבתים.
בעתונות היומית ובפריודות פרסם מאמרים ורשימות.
פרקי זכרונותיו נתפרסמו ב"הד ירושלים" בעריכת שלום שווארץ. צאצאיו: אברהם, יחיאל, לאה אשת פרידריך וינ רייך, אליעזר.
הרב חיים מאיר יחיאל שפירא
(האדמו"ר מדרוהוביץ) נולד בי' בכסלו תרכ"ד (1863) בסדיגורה. אביו ר' אבי עזרי זעליג, נכד המגיד מקוז'יניץ, היה חי כל ימיו הקצרים חיים של קדוש ומסתגף. אמו הרבנית פייגה, בתו הבכורה של האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורה ונכרת ר' ישראל מריז'ין, אשר עלתה עם בנה האדמו"ר בגיל השיבה לארץ ישראל, היתה אשה בעלת מידות תרומיות וכשרונות שכליים נעלים ובז כות יראת השמים שלה וצדקת לבה זכתה להערצה גדולה, בקהל החסידים בארץ ובגולה.
אחרי פטירת אביו עבר מוה"ר ר' חיים לגור בסטרי ולבסוף קבע מושבו בדרוהוביץ, אשר שם היה נערץ ואהוב על כל שכבות הקהילה היהודית. ר' חיים, או ר' חיימוניו, כפי שנקרא בפי קהל מעריציו, היה האדמו"ר הראשון מבית ריזין שנתן את ידו לתנועה הציונית. הציונות נתעוררה בלבו עוד לפני הופעתו של הרצל, כאשר בא סיר אוליפנט אל זקנו האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורה, כדי לרכוש את לבו למען תכניות ציון שלו. מאז אותו יום - והוא אז נער קטון - נלחם האדמו"ר ר' חיים בכל נפשו ובבל מאודו למען שיבת ציון. משראה עד כמה המחלוקת הפנימית בישראל מפריעה להתגשמות הרעיון הציוני כינס בספרו "שלום ואחדות" מבחר של אימרות חז"ל, המתארות חשיבותם של השלום והאחדות בישראל.
בימי שבתו בוינה - לשם עבר עם כל משפחתו בפרוץ המלחמה בשנת התרע"ד - ייסד אחר הצהרת בלפור את האגודה "ישוב ארץ ישראל", שעוררה את תנועת עליית החסידים לארץ ישראל. בשנת תרפ"ב עלה עם כל נפשות ביתו לארץ ישראל לשם חיים של עבודה ויגיע כפים. בימי שבתו בירושלים ייסד את האגודה "בוני הארץ בגופם", שחבריה נתחייבו לעבוד בהתנדבות עבודת כפים ממש בבנינה של ארץ ישראל. והוא עצמו היה בראש המתנדבים, אלא שעד מהרה חלה את חוליו, ואחר ניתוח קשה בוינה חזר בסכנת נפשות לארץ ישראל להוציא נשמתו בטהרה.
בנו הוא האדמו"ר המצייר ר' אברהם יעקב שפירא ונכדו הוא המשורר ש. שלום (ראה את הערכים שלהם, בכרך זה).
פרופ' בן ציון דינבורג
נולד בחורול, (פלך פולטבה, אוקראינה), ג' בטבת תרמ"ד (2.1.1884), לאביו שניאור זלמן בן הרב צבי יעקב (נכד הרב ר' אברהם מדייבסקי, חבר בועד הרבנים בשנת 1859. ממשפחת רבנים חסידי חב"ד מפורסמים) ולאמו נעמי בת בנימין זאב אסקינביין.