דב סדן, שמשון מלצר ) הוציא לאור ספר "זמר עם".
היה מפקח מוסיקלי של מחלקת התרבות של הועד הלאומי. ניגן בשביל הפלמ"ח, ההגנה וצבא ההגנה לישראל בכל הקיבוצים, ערי הארץ והמושבות. כל השנים ב"קול ירושלים", כעת ב"קול ישראל".
נשא לאשה את יוליה בת דוד בליודז (זמרת, בוגרת קונסרבטוריון פריס. הופיעה בקונצרטים בחו"ל ובארץ.
בשנת 1947 יצא עם רעיתו לקונצרטים להפצת מוסיקה יהודית בחו"ל, וביקר בשווייץ, צרפת ואמריקה.
פרסם מאמרים על נושאים מוסיקאיים בעתונים רבים בארץ ובחו"ל. חיבר את המוסיקה להצגה "פישקה החיגר" ב"אהל".
ספרו היסודי הוא: "תלמוד נגינת צ'לו" (4 כרכים תורגם לרוסית והופיע במוסקבה. עומד להופיע באמריקה). מחקרים ל"טכניקה חדשה לצ'לו". קומפוזיציות לצ'לו: שלושה קטעים, סואיטה ישראלית, סואיטה חסידית. לפסנתר: רקוד, סקיצות א"י, ארבע רקודים יהודיים, רקוד יהודי, רקוד חסידי, "זעיריות", שלושה קטעים.
לכנור ופסנתר: סואיטה, ניגון חסידי ישן, רקוד חסידי. דואו לכנור וצ'לו. שלושה אימפרוויזיציות לחליל ופסנתר. דואו לשני צ'לו. ארבע רקודים לתזמורת. שירים.
ספרים (בגרמנית): "דרכי למוסיקה יהודית", (1935). בעברית; "מוסיקה יהודית" (הוצאת ניומן, 1945), "120 נגוני חסידים" (הוצאת "המרכז לתרבות" של ההסתדרות, 1949).
יעקב ישראלית
נולד בפתח תקוה, כ"ד טבת תרפ"ח (17.1.1918), לאביו נחמיה ולאמו שושנה בת בנימין יהלום (ראה כרך א', עמוד 258) ונכדת הרב אריה ליב פרומקין (ראה כרך ב', עמוד 572).
עם חיבתו הרבה לטבע ולחקלאות נודע לשבח גם כתלמיד וכחבר ואח"כ כמדריך במכבי הצעיר. בן 10 התחיל לעזור במשק ההורים בפתח-תקוה, בהדרגה לפי יכלתו, ובן 13 חינכו אביו בשימוש בנשק לצרכי הגנה.
היה מטובי התלמידים בגימנסיה אחד העם במושבה, אך זיקתו לחקלאות הניעתו לעבור אחרי גמר המחלקה הששית לביה"ס החקלאית כדורי. שם התמסר לפעולה למען הקה"ק, להפצת ספרות חקלאית בין התלמידים, למפעלי ביה"ס בכלל וביחוד לסיורים ברגל להכרת הסביבה.
חפצו היה להתמסר לעבודה במשק הוריו אחרי גמירת לימודיו, כדי לגמול להם על כל מה שעשו למענו. אך כשגמר בגיל 1/2 17 גבר עליו רגש החובה למולדת והתגייס לפלמ"ח והתאמן בגבעת חיים, בית הערבה ומעלה החמשה, ועבד בחקלאות בכוונה לזכור את ההלכה והמעשה שבה לכשיחזור אל משק הוריו.
ב"שבת השחורה" (29.6.46) נאסר בין יתר חברי פלמ"ח ושהה 6 שבועות במעצר במחנה לטרון. משחזר משם המשיך עם חבריו את הפעילות במחתרת ושינה את שמו ל"יענק'לה יזרעאלי". אם כי שנא את הפיקוד והעליה בדרגה ממעל לחבריו, הוכרח לציית למפקדיו, שעמדו על סגולותיו ושלחו אותו לקורס של מפקדי כתות ואח"כ של מפקדי מחלקות, אך גם בדרגתו הקצינית שמר על פשטותו ועל היחס החברי ונתחבב על חניכיו, ומשום כך אף נדרש להמשיך בשרות.
אחרי הפצרות מרובות, שיעבירוהו לעתודות וישחררוהו מהשרות, נענו רק במקצת לבקשתו ובראשית נובמבר 1947 נתנו לו חופשה ממושכת ללכת הביתה לעזרת הוריו במשק.
אחרי שבועות אחדים, כשהחליטה עצרת ארגון האומות על חלוקת הארץ והחלה ההתקפה הערבית, עזב את בית ההורים ומבלי שנדרש לכך חזר ל"מעלה החמשה", אל בסיס גדודו, והתיצב לשרות.
מאז היו ימיו ולילותיו קודש להגנת התחבורה בדרך ירושלים. השתתף בהרבה קרבות נגד כנופיות הערבים, במארבים ובפשיטות לכפריהם, כדי לרתק מכוחותיהם לשמירה, ובפיקודו המוצלח עלה בידו לבצע כהלכה את משימותיו ולחשל את כח-הלחימה של אנשיו, ולא פעם החזירם בשלום אל הבסיס ממקומות מנותקים על-ידי האויב ומהדיפת כוחות עדיפים פי-כמה.
באחד הקרבות על הר הקסטל נפל ביום י"ד שבט תש"ח (25.1.48) והובא לקבורה בקרית ענבים.
שלום קסאן (קזרנובסקי)
דור ששי לר' שניאור זלמן מלאדי, בעל ה"תניא", אבי תנועת "חבד" בקרב החסידים.
נולד בירושלים בחג השבועות תרס"א (1901) לאביו ר' לוי יצחק קזרנובסקי בן אליעזר שמעון ז"ל (ממייסדי מושב זקנים וזקנות המאוחד בירושלים ומנהלו, ממיו