זלמן דוד הכהן ליבונטין
נולד באוושה, פלך מוהילב (רוסיה הלבנה), י"ד אדר תרט"ז (1856), לאביו ר' יהודה ליב (חסיד חבד"י, סוחר ממשפחה המתיחסת על צאצאי ר' יהו דה ליאונטין , מליאון שבצרפת, רבו של רבנו גרשום מאור הגולה) , ולאמו קריינה לאה בת זוסמן אפשטיין (עו"ד פרטי, מומחה לחוק הרוסי) מאוושה. נתחנך חינוך תורני בתנ"ך ובתלמוד ולמד השכלה כללית ושפות אירופיות ממורים פרטיים, ובן 17 כבר עזר לאביו בניהול בית-חרושת לספירט.
בתול"ד נשא לאשה את צפורה פייגה בת הלל הכהן ממוהילב. החל לעסוק במסחר. גמר במוסקבה קורס לבנקאות ועבד כפקיד בבנק מסחרי בניקולאייב ואח"כ בקומנצ'וג. השתתף בחיי הקהלה, קרא בקביעות את העיתונות העברית ("המליץ", '"השחר" וכו'), התענין בשאלת היהודים ואף התערב בוי כוח עליה במאמרו הואשון בעתונות "איפכא מסתברא" (ב"הלבנון", כ"ד אדר תרמ"א), בו הוכיח, בניגוד לדעת פרץ סמרלנסקין באחד ממאמריו, כי אכן מסוגלים היהודים לעבודה חקלאית לא פחות מאחדים. ממארגני ההגנה העצמית היהודית בפרוץ הפרועות ביהודים בדרום-רוסיה אחרי רצח הצאר אלכסנדר השני באביב 1881, ואח"כ כאחד הראשונים שנגשו ליסוד תנועת חיבת ציון. ואף הציע ליסד אגודה של מועמדים לעליה ולהתנחלות. משלא נענה לקויאה שפרסם בעתונות (ליסד אגודה כזו, בת 50 חבר) יסד בקומנצ'וג אגודה בת 15 משפחות ועזו ביזמתו ליסד אגודה דומה בחארקוב בת 26 איש.
בשליחות שתי האגודות (על מכתבי יפוי-הכח שניתנו לו חתמו, בין השאר: מקרמנצ'וג - יהודה ליב חנקין וראובן יודילביץ , ומחארקוב - יעקב ברוק מצ'וניגוב, מרדכי לובמן וישראל בלקינד ) נסע ארצה לתור ולרכוש להם קרקע והגיע ביום י"ז אדר תרמ"ב. בא בדברים עם ראשי הישוב, ובעיקר עם הרי"מ פינס והרי"ד פרומקין וסייר בארץ. כדי לשים קץ להתחרות הפרועה, שגרמה להעלאת מחירי הקרקע, הציע לרכז באגודה אחת את כל המתענינים ברכישת קרקעות, ובאספה שהתכנסה לפי יזמתו בכ"ז אדר תרמ"ב בבית חיים שמרלינג ביפו, בהשתתפות שליחי אגודות חובבי ציון מרוסיה ורומניה ועסקנים מקומיים, נוסד לשם ריכוז האינפורמציה והפעולה ברכישת קרקעות "ועד חלוצי יסוד המעלה", שתקנותיו נערכו בידי הרי"מ פינס ולהנהגתו נבחרו: סגן-הקונסול הבריטי חיים אמזלג (נשיא כבוד), ז.ד. ליבונטין (נשיא בפועל). ליב רי זנטאל (גזבר), שמחה בונם אוסובצקי (מזכיר) ונפ תלי הלל (רואה חשבון), וכשעלה יוסף פיינברג צורף גם הוא לועד, והחליטו לקנות קרקע בסביבת עזה. אך החבורה החלה מתפוררת עד שעלה בסיון תרמ"ב קרובו צבי ליבונטין מניקולאייב ובידו כ-10.000 רובל במזומנים והסכים להצעתו לקנות קוקע ולמכרה למתנחלים בלי רווח. אליו הצטרפו זאב אברמוביץ , לוי הכהן אייזנבאנד, פייבל הייסמאן, יהודה ליב חנקין, ראובן יודילביץ, ז.ד. ליבונטין, יוסף פיינ ברג והאחים אהרן-מרדכי ויעקב-פרץ פריימן וקנו 3340 דונם מאדמת "עין-הקורא" ("עיון קרא"), וצבי ליבונטין מכר חלק מאדמתו בתשלומים לחמש שנים, למנדל רוזנובסקי, ישעיהו הורביץ, נפתלי הלל, משה כהן, בנימין פיין ואליעזר אלחנן, שליט, וחלק מהכסף ששילמו הקדיש לבנין בית-כנסת ובית ספר במושבה, וביום ט"ו אב תרמ"ב עלה ז. ד. ליבונטין על הקרקע בין הראשונים שהניחו את היסוד למושבה ראשון לציון.
הוא נבחר לראש ועד המושבה והשתתף בלבטי הראשונים להשגת עזרה לגמירת הבאר ובשליחות יוסף פיינברג לפאריס, שבתוצאתה הושגה עזרת הבארון בנימין רוטשילד לביסוס המושבה, אך מצבו הפרטי נעשה קשה מאוד והוכרח לצאת לחו"ל (כ"ט תמוז תרמ"ג), נסע לפאריס, התיצב לפני הבארון, מכר לו את אדמתו, חזר לרוסיה ונתמנה למנהל בבנק של ראטנר במוהילב ואח"כ עבר לבנק המסחרי המינסקאי וניהל את סניפיו בתכנה ובז'יטומיר. בסוכנויות מפעלי התעשיין הקשורים בבנק העסיק מאנשי הספרות העברית וחובבי ציון (ביניהם הסופר עזרא גולדין בלודז ומאיר דיזנגוף באודיסה). קיים קשרים עם המושבות בארץ והשתתף בפעילות בעבודת חובבי ציון ברוסיה. בתרמ"ד פרסם את הכרך הראשון של ספרו "לארץ אבותינו" (לתולדות חיבת ציון ויסוד המושבה ראשון לציון). בתרמ"ד. מסר תזכיר לועידת חובבי ציון בקאטוביץ, בו הציע לבנות את הארץ על בסיס כלכלי בריא, ליסד בנק גדול שיעזור להתישבות חקלאית וגם למסחר ולתעשיה ולפתח התישבות בנגב הנרחב והשומם. וכשמסר יוסף נבון ביי לחברה צרפתית