של אנשי-שם ובגיל 14- 15 כבר החליף מכתבים עם גדולי החוקרים אנשי השם בהיסטוריה ובביבליוגרפיה בארצות שונות ופרסם רשימות ומחקרים על נושאים במקצועות אלה בעיתונות היהודית הכללית והמדעית. בגיל 17 פרסם, את חוברתו הראשונה על תולדות רבי יוסף קארו.
בתרנ"ז נשא לאשה את רבקה בת ר' משה פנחס רייזפלד. בתר"ס יצא לפראנקפורט ענ"מ וניהל את בית-מסחר הספרים של קאופמאן ואח"כ פתח במסחר ספרים עצמאי והניח את היסוד לספריתו הפרטית המפוארת, ומתרע"א ואילך ישב באנטוורפן ועסק בסחר יהלומים. אך כל השנים הרבות עשה את מלאכתו טפל ואת תורתו עיקר ואת רוב מרצו וזמנו הקדיש לעבודתו המדעית בחקירה ובכתיבה והמשיך להחליף מכתבים עם גדולי החוקרים והמלומדים במקצועותיו בעולם.
בשנות השואה במלחמת העולם ב' נשדדו ונחרבו ספריתו ואוסף מכתביו מגדולי שני דורות ונספו בתו לאה עם בעלה ושתי בנותיה ובנו יהודה ליב הי"ד, והוא נמלט בקושי בשנת ת"ש לוויטאל שבצרפת עד שבאביב תש"ו הצליח לעלות ארצה וממשיך כאן במסחרו ובעבודתו המדעית.
פרי עבודתו המדעית מנעוריו עד זקנה ושיבה: מחקרים ב"האשכול", "המגיד", "הצפירה", "הקדם", "העברי" (של גרשון רוזנצוייג באמריקה), "ציון" (של ברודי), "נר המערבי", "ציון" (של זופניק), ב"מונאטסשריפט" להיסטוריה ולחכמת ישראל, מאות מאמרים ב"צייטשריפט" לביבליוגרפיה עברית, כמאה ערכים ב"ג'ואיש אנציקלופדיה" ערכים רבים ב"אוצר ישראל" (של אייזנשטיין), ב"אנציקלופדיה יודאיקה" וב"יודישס ארכיוו". וכן הספרים דלהלן: "רבנו יוסף קארו" (דרוהוביץ', תרנ"ה), רבי אברהם ברוידא (שם, תרנ"ו), לוחות זכרוו לתולדות חכמי קראקוב ורבניה (שם, תרנ"ז), קורות הש"ך (שם, תרנ"ח), תולדות בעל "מגלה עמוקות" וצאצאיו (שם, תרנ"ח), תולדות משפחת שור (פרנקפורט, תרס"א), תולדות משפחת גינצבורג (שם, תרס"ז), תולדות משפחת השל"ח (שם, תרס"ט), ספר היחש למשפחת שטיינברג (שם, תרצ"ב), מצבות בבית הקברות היהודי בקראקוב (ברסלוי, תרס"ח), לתולדות הדפוס העברי בקראקוב (קראקוב, תר"ס), לתולדות הדפוס העברי בלובלין (שם, תרס"ו), "בית עקד ספרים" - לכסיקון ביבליוגרפי עברי לשנות רל"ח - תר''ס בשני כרכים (אנטוורפן, תרפ"ח-תרצ"ב) ובזמן האחרון במהדורה חדשה ומורחבת בארבעה כרכים, תולדות בתי הדפוס העבריים בארבעה חלקים, רשימת כל מפרשי הש"ס, ועוד ועוד.
אברהם אריה ארליך
נולד ב-ג' בניסן תרס"ה (15.4.1905) בפינצ'נה, פלך לודז שבפולין, לאביו מנחם (מותיקי חסידי גור ומקרובי משפחתו של הרבי) ולאמו אסתר פייגה בת שלמה ליפשיץ (גם הוא ממשפחה ותיקה של חסידים). למד בחדרים, בישיבת צ'נסטוחוב, ומגיל 15 בוארשה בישיבת חסידי ברצלב, ב"מתיבתא", ואח"כ בישיבת חסידי ליובאויטש.
ב-1928 הצטרף לחברי "הפועל המזרחי" שנפרדו מעל תנועתם, כדי להפסיק את העמידה במאבק המר נגד הסתדרות העובדים הכללית, שדיכאה אז את התארגנותו של הפועל הציוני הדתי מחוץ למסגרתה, וקראו לעצמם בשם "הפועל המזרחי השמאלי", שנראו לו אז סיכויים טובים יותר לקבלת חלק ראוי בסרטיפיקטים בשביל חלוצים דתיים. השתתף עם ראשי הפורשים ביסוד התנועה הציונית-הסוציאליסטית הדתית "דת ועבודה" בפולין כחלק אורגני בתנועת העבודה הכללית שבקרב הציונות. ארגן קיבוצי הכשרה דתיים בתוך רשת ההכשרה של החלוץ הכללי, יצג את תנועתו בועידת החלוץ בפולין, במרכז החלוץ בפולין וניהל את פעולות הליגה למען ארץ-ישראל העובדת מטעם החלוץ בוארשה. בתנועתו מילא תפקידי יו"ר הסניף בוארשה, חבר הועד הפועל וחבר המזכירות שלה ומנהל הפעולות למען הקהק"ל. כל זה במשך שש שנים עד שאושר לעליה, ואז נשלח עוד מטעם מפלגתו ("דת ועבודה") לפעולת הסברה בהחלוץ הדתי בצ'כוסלובקיה.
נשא לאשה את שרה בת הירש טוביה שטיינזאלץ (אחיו של הרבי מאמרקושוב).
עלה ארצה ב-1935 ונכנס לפעילות בסיעת "דת ועבודה" כאן כחבר הועד הפועל שלה. השתתף בארגון הקיבוץ הדתי "חרות חרות" מטעם סיעתו ובהוצאת עתונה "במישור".
משנשתפרו היחסים בין ההסתדרות הכללית ובין הפועל המזרחי הופסקה פעולת "דת ועבודה", והוא פרש לעבודתו בפקידות "תנובה", ולחיים פרטיים. בזמנים שונים מילא גם תפקידים צבוריים כחבר מועצת פועלי תל-אביב ויפו וחבר הועד המבקר שלה.
משנתחדש הצורך בסיעה דתית בתוך ההסתדרות, נקרא לפעול בארגונה של סיעה זו, ובמועצתה הארצית לקראת הועידה הששית של ההסתדרות נקראה הסיעה בשם "העובד הדתי" והוא נבחר כחבר למרכז שלה ולמזכירותה הפעילה, וכן נבחר מצדה כציר לועידות ההסתדרות הששית והשביעית, ובהן כחבר הנשיאות,