שמעון גרידי
נולד בעיר דמאר (תימן) כ''ו כסלו תרע"ג (6.12.1912). לאביו יחיא (לב, שו''ב וסופר סת"מ בן הרה"ג יחיא, אב"ד דק"ק דמאר) ולאמו נעמה בת יהודה עצטה. עלה ארצה יחד עם הוריו בשנת תר"ף (1920) וקבל חנוך מסורתי וכללי בת"ת לתימנים בת''א, ביה"ס היסודי "תחכמוני", ביה"ס התיכון הריאלי תחכמוני, האוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת תרצ"ב (1932) נכנס ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים - מדעי המזרח ומדעי היהדות. בסוף אותה שנה קבל פרס בהתחרות על סגנון עברי בחבור ספרותי והצטיין בלמודי השירה העברית בספרד.
בשנת תרצ"ג נסע לאיטליה ללמוד בבית המדרש לרבנים בפלורנץ ואולם חזר באותה שנה שוב לאוניברסיטה בירושלים והמשיך את למודיו בה עד סיימו אותם בשנת תרצ"ז (1937) ובקבלו את התואר .M.A. הראשון מבין יהודי תימן שקבל תואר אקדמי.
בשנת למודיו באוניברסיטה העברית היה פעיל בארגון הנוער התימני "בני-שלום" בירושלים והחל לעבוד בהוראת השפה הערבית בבתי ספר יסודיים ותיכוניים.
בתקופה זו פרסם בעתון "הארץ" "ממשלי תימן" ורשימות על מנהגי יהודי תימן וספרותם ב"דבר הפועלת" ב"ניב הסטודנט" ובעתונים חד פעמיים שיצאו ע"י עסקנים תימנים. כן פרסם בעתון "דבר" מאמר בקורת על "המכון למדעי המזרח" שבאוניברסיטה העברית ומאמר בקורת על מצב עדת יהודי תימן בארץ ומנהיגיה.
בשנת תרצ"ח (1938) עבר לתל-אביב והמשיך בעבודת ההוראה עד שנת תש''ד. בפרק זמן זה נקרא בשנת ת"ש לעבוד במרכז התאחדות התימנים בישראל בהתנדבות כמנהל עניני החנוך והתרבות וארגוני הנוער התימניים ומאז נכנס לעסקנות הצבורית.
למרות טרדותיו בעסקנות עסק בספרות והוציא יחד עם ישראל ישעיה קובץ ספרותי בשם "מתימן לציון" (תרצ"ח). באותה שנה היה העורך של עתון "המזרח" העתון הסדיר הראשון שיצא ליהודי תימן בארץ. לאחר שנה ערך מדור מיוחד בעתון "הארץ" בשם "במערכות התימנים".
בשנת ת"ש הוצא לאור בפקוחו ובעריכתו "התאג" חלק בראשית, חומש לפי מסורת יהודי תימן עם מדרש תימני והערות על תרגום אונקלוס ממחבר תימני.
בשנת תש"ב נתמנה למזכיר "הישיבה המרכזית ליהודי תימן" בכפר אברהם והיה פעיל בבסוסה. באותה שנה פרסם חוברת (בסטנסל) בשם "יהודי תימן וחנוך בניהם בארץ" שהיה לה הד כי פורסמה בשלימותה בעתון "הבוקר" וכן ב"הד החנוך" עתון המורים. מלבד זאת היה מראשי הפעילים למען החנוך הדתי בקרב יהודי תימן. בשנת תש"ג פרסם חוברת בשם "מרכז התאחדות התימנים בישראל" למלאת עשרים שנה לקיומו וארגן מסבה מפוארת לכבוד המאורע.
בשנת תש"ד היה אחד מראשי חותמי ההסכם של התאחדות התימנים עם ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י המכוון בעיקרו לטובת העובדים התימנים בלשכות הכלליות. באותה שנה עזב את ההוראה ועבר להיות המזכיר הכללי של התאחדות התימנים בישראל. לרגל המצב החדש שהתהוה בעדה כתב ב"דבר" מאמר מקיף על העדה התימנית בארץ ו"ראשי פרקים ליהודי תימן בא"י" (לקראת אסיפת הנבחרים). בשנת תש"ו פרסם חוברת זכרון לר' אברהם צארם ז"ל נשיא הכבוד של התאחדות התימנים בישראל.
כמזכיר התאחדות התימנים השקיע פעילות רבה בשאלת מצב היהודים בתימן והעלאתם ארצה. על ידו נכתבו אגרות התעוררות לעליה לארץ ונשלחו לתפוצות תימן. בשנת תש"ז הוא מחבר התזכיר לועדה המיוחדת של האומות המאוחדות לא"י בדבר מצב יהודי תימן בארץ ובתימן וזיקתם ההיסטורית לארץ. כמו כן היה שותף להתיעצות של הסוכה"י בענין ארגון העליה האחרונה של יהודי תימן ("מרבד הקסמים").
בשטח הקליטה נתן מאמץ רב יחד עם נציגי מחלקת העבודה של הסוכה"י בהקמת ארבע עשרה שכונות פועלים תימנים עם משק עזר ליד המושבות הגדולות בשנים תש"ה-תש"ו.
בעניני חנוך עשה תעמולה רחבה למען החנוך הדתי של זרם "המזרחי" בקרב עדת יהודי תימן הן בכרוזים והן בהסברה שבע"פ.
בשנת תש"ח יסד "קרן תרבות ליהודי תימן" שמטרתה לפרסם מגנזי יהודי תימן ולתמוך במתלמדים מבני עדה זו ובאותה שנה פרסם חוברת "מגנזי היהודים בתימן" - על כ"י של מדרשים תימניים לתורה.
בראשית תש"ח שדר בשדור ממשלת המנדט סדרה של הרצאות ברדיו על שירת יהודי תימן" מוסברת ומודגמת, ועם קום מדינת ישראל מונה להיות חבר ב"מועצה הצבורית לעניני השדור", והמשיך בשדוריו אלה. לאחר קום מדינת ישראל פרסם בשנת תש"ט חוברת "יהודי תימן במדינת ישראל" ובשנת תש"י יזם ויסד את "מועצת הרבנות ליהודי תימן" שע"י התאחדות התימנים ונבחר למזכירה.
בשנת תש"ט נשא לאשה את סגולה בת הרב סעדיה נהורא. בשנת תשי"א עם קיום הבחירות לכנסת השניה העמד בראש רשימת התאחדות התימנים בישראל - רשימה ל' וזכה להיות נבחר - חבר הכנסת השניה.
בנו: סעדיה.