אבא שכטר
נולד בזכרון-יעקב בשנת תרנ"ד (1894) לאביו ישראל. ממיסדי המושבה (אחיו של פרופ' זלמן שכטר ז''ל שיסד את בית-המדרש לרבנים בניו-יורק והנציח את שמו במדעי היהדות בחשיפת אוצרות ה"גניזה" בקאהיר) ולאמו טובה בת ישראל ניאמצר. אחרי גמרו את ביה"ס העממי במושבה הטה שכם לעבודה במשק, ויחד עם אביו וקשישים אחרים היה בין כובשי אדמת הבורג' ומעבדיה בתנאים חלוציים (העדר מהבית לכל ימי השבוע, לינה בחושות של כפר ערבי עזוב מאריסיו, מלחמות זעירות עם שוסים ומסיגי גבול ומעלי עדרים על שדות ישראל). המציאות הקשה חישלה את אופיו ואיתנותו לעמידה על הכבוד והנפש והרכוש ללא חת מפני הסכנה, ובמלחמת העולם א' לא נרתע אף מהתנפל בידים ריקות, אך חזקות, על חיילים טורקיים שהתיחסו לא בכבוד לבנות מקומו בשדה, ואחרי שנאסר על פגיעה בחיילי הוד מלכותו שיבח אותו המפקד על אבירותו ושחררו.
היה פעיל באגודת המכבי.
ב-1912 היה בין מייסדי תנועת "צעירי זכרון יעקב". עיקר מטרתה של תנועה זו היתה להגיע לידי זכות בחירה לועד המושבה. כי עד אז לא יכלו הצעירים לחוות דעה בבחירות.
היה ממייסדי קלוב "התחיה" במושבה.
בתרע"ד (1914) השתתף ביסוד אגודת "הגדעונים" שמטרתה היתה : לאחד ולסדר את צעירי המושבה. לשמור על הקיים, לבנות את החרב ולמלא את החסר במושבה... קבלו עליהם את השמירה בכרמים וכו'. נשיאה היה אז אלכסנדר אהרנסון. ב-1923 נשא לאשה את לאה בת יעקב ליבוביץ והמשיך לעבד את משקו הפרטי, ועד מהרה נרתם לעבודה גם בעניני הצבור והצטיין בהתמדה, בתבונה ובהגיון. ממיסדי הלואה וחסכון זכרון יעקב וחבר הנהלתה מראשיתה, זה שנים רבות חבר המועצה של אגודת הכורמים ואח"כ גם חבר ההנהלה, חבר ועד המושבה וכעבור כמה שנים ראש הועד. ומשקיבלה המושבה מעמד של מועצה מקומית נבחר לראשה הראשון. שקד כל הזמן על פיתוח המושבה ועמד על משמר עניניה החקלאיים והכלליים כלפי השלטונות הזרים והמוסדות הלאומיים ובשנים האחרונות כלפי שלטונות מדינת ישראל ; חבר הנהלת גוש ישובי השומרון; אח בלשכת בני ברית "אדולף קראוז" בזכרון יעקב ; חבר "הגנה" ותיק ובמשך שנים רבות היה חבר ועדת הבטחון הנפתית והמפקדה הנפתית.
צאצאיו: ישראל (חקלאי), יובלה (מורה).
אליעזר יצחק אילנאה (שיינבוים)
נולד בט"ז חשון תרט"ו (1854) בקוברין, פלך גרודנה בפולין-רוסיה, לאביו יוסף שלמה (למדן וחוקר, סופר משכיל ואדוק, סוחר ועסקן) ולאמו אסתר גיטל בת הרב אלכסנדר זיסקינד בעל הספר "יסוד ושורש העבודה'' (מגזע רש"י לפי מסורת המשפחה). למד תורה נ"ך ודקדוק ותלמוד מפי טובי המלמדים ששכר לו אביו וקריאה וראשית הדקדוק ברוסית מפי מורה פרטי, והמשיך להשתלם ברוסית בלימוד עצמי. משנתו הי"ד ועד הי"ח למד ש"ס ופוסקים אצל גיסו ר' זלמן סנדר שפירא, מגדולי התורה ורב בעיר קרינקי ובלילות היה משתלם בלימוד עצמי בהשכלה כללית. בעזרת התרגום של משה מנדלזון לתנ"ך למד את השפה הגרמנית ובעזרת מלונים וספרי לימוד ברוסית ובגרמנית למד גם פולנית וצרפתית, הרבה לקרוא בספרות יפה ומדעית (ספרים השיג בהשאלה מבעלי-האחוזות הפולנים שהיו באים לבית אביו לרגל קשרי מסחר עמו) וגמר בלימוד עצמי את כל הקורס של גימנסיה, לרבות שפות יון ורומי.
נשא לאשה את נעמי לבית רחמיאלביץ. בעל אחוזה במחוז רצ'יצה, פלך מינסק שברוסיה הלבנה, ומ-1877 עסק במסחר יערות ומשלוח רפסודות על נהר דניפר מאחוזת חותנו.
ב-1898 עבר להומל ועסק במסחר רהיטים לשם: פרנסה, ולשם סיפוק נפשי הוסיף להגות בספרי עיון ומחקר ולהעלותיו את הגיונותיו על הכתב, וכן התמסר לעבודה צבורית לאומית וציונית, כמשאת נפשו מבחרותו. פעולותיו היו למען השקל, הקרן הקיימת, אוצר התישבות.