ד"ר חיים ווייצמן
נולד בעיירה מוטול, ליד פינסק (כעת - פולין), א' בטבת תרל"ה (9.12.1874).* לאביו עוזר (סוחר יערות, מחסידי סטולין ועסקן) ולאמו רחל לאה בת מיכאל צ'מרינסקי - משפחת תלמידי חכמים נודעים. (בשנת 1921 הוציא הד"ר וייצמן אותה ואת בנה פייבל ממוסקבה ועלו לא"י. בנה לאמו בית בהדר הכרמל - בחיפה. נפטרה בשנת 1939).
קיבל חינוך : בחדר, בן 11 נשלח לפינסק ללמוד בבית ספר תיכון רוסי. בילדותו נתרשם מפרעות 1881 ברוסיה ומתנועת ההגירה. נמשך לפעולות "חובבי ציון" בפינסק. עוד בבית-הספר נתעורר בו הענין לחימיה ובסיימו את לימודיו בן 18 - יצא לחו"ל ולמד חימיה בדארמשטאט ובברלין.
ב-1900 הוכתר בתואר ד"ר למדעים בפרייבורג שבשווייץ. הוסיף לעבוד במחקר ולהרצות באוניברסיטה של ז'נבה.
ב-1906 נשא לאשה את וירה לבית קאצמאן. קשר קשרים עם הסטודנטים, שהיו למנהיגים ציוניים במרוצת הזמן - ל. מוצקין, שמריהו לוין, נחמן סירקין, ויקטור יעקובסון, א. האנטקה, היינריך לווה ועוד.
* בשנים ההן היה בתקפו ברוסיה לוח מיוחד (גרי גוריאני), שפיגר מן הלוח האירופי (היוליאני) ב-12 יום (ואחרי שנת תר"ס - 1900 - ב-13 יום). אם כן חל יום הולדתו לפי הלוח האירופי ב-9 בדצמבר 1874 ויום זה היה לפי הלוח העברי - א' טבת תרל"ה.אלה שלקחו את יום ההולדת לי"ח כסלו - לא לקחו כנראה בחשבון את ההבדל ב-12 יום בין הלוח הרוסי אז, והלוח האירופי. בעודו סטודנט הפתיע את מוריו באמצאה מענינת שהמציא בתעשיית הצבעים, שפרסמה את שמו בחוגי אנשי החמיה המעשית ואף הכניסה לו סכום כסף ניכר.
בן 22 היה בסיימו את לימודיו בפוליטכניון ונתקבל כעוזר לאחד הפרופיסורים באוניברסיטת פרייבורג שבשווייץ. כאן עשה גם את צעדיו הראשונים. כנואם ופולמוסן בשטח הציונות.
בשנת תרנ"ח (1898) השתתף כציר בקונגרס הציוני השני (בראשון אחר להגיע. היה בחופשה בבית הוריו ומחוסר אמצעים כספיים לא היה יכול להגיע בזמן). בקונגרס זה תבע פיקוח ציוני על פעולות הבנק "אוצר התישבות היהודים".
בשנת 1899 הוכתר בתואר דוקטור, והאמצאה שלו נרכשה על ידי חברה ידועה לחימיקלים.
בשנת תרס"א (1901) הוזמן לאוניברסיטת ג'נבה כמרצה.
ב-1901 יסד עם בובר, פייבל, מוצקין ואחרים את "הפראקציה הדמוקרטית" בציונות, שהשמיעה את קול הצעירים.
עם פעולתו המדעית הכללית, מילא תפקיד חשוב בעבודה התרבותית של ההסתדרות הציונית, בצד פעולתו המדינית בה.
בקונגרס החמשי נבחר לועדה התרבותית שליד הועד הפועל הציוני.
היה מראשי המתנגדים להצעת אוגנדה בקונגרס הששי (תרס"ג).
כמנהיג ציוני התפרסם רק בסוף שנת תרס"ב, כשנתכנסה הכנסיה הציונית במינסק. בכנסיה זו היה אחת משלוש הדמויות המזהירות בה, ביחד עם אחד-העם ואוסישקין. בה נתפרסם גם כנואם.
בשנת תרס''ו (1906) הוזמן כמרצה לאוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה.
היה נשיא הכבוד של הסתדרות ציוני אנגליה.