כתב ספר: "תורת המסחר", הסתדרות הפועליים בחדרה (1954).
בניו: רם אברהם, עודד.
זלמן ווייט
נולד בירושלים, כ' תמוז תרנ"ו (1896). לאביו יצחק (ראה בכרך זה) ולאמו אסתר בת הרב ליפא מאיר ויגוליק (שהיה ראש ישיבת "אור החיים" אשר ברחוב חב"ד בעיר העתיקה בירושלים).
קבל חנוך מסורתי וכללי בביה"ס עזרא, בסימינר העברי והשתתף במלחמת השפות נגד בתי הספר של עזרא (שהשפה הגרמנית היתה שלטת בהם).
היה פעיל במכבי ובארגוני הנוער בעיר.
עבד בתור פקיד במשרד הא"י בירושלים.
ב-1915 גורש מהארץ (בתור נתין אמריקאי) לדמשק, אף שהיה גולה, נתקבל בתור קבלן ומספק וכו' לבתי החולים האוסטרים והגרמנים בדמשק. וכן הגיש עזרה לפליטי היהודים מא"י שהוגלו לדמשק.
ב-1918, בכיבוש דמשק, חזר לארץ בעגלה שנסעה במשך תשעה ימים.
ב-1919 היה ממיסדי חברת "הסולל" והקימו את העתונים היומיים: "דאר היום", "פלשטיץ ויקלי" ו''באריד אל-יום" (בערבית), יחד עם חבריו: איתמר בן אבי, אלכסנדר אהרנסון, אשר ספיר, בן-ציון רובינ שטיין, פרץ דגן (קורנפלד), יצחק עבאדי ואברהם אלמאליח. נשא בעול הכספי והאדמניסטרטיבי הנ"ל יחד עם בן-אבי, בשעה שהחברה הגיעה למשבר.
בשנת 1929 נשא לאשה את שרה בת יחזקאל שימונוביץ (ראה בכרך זה).
ע"י המוטורים והדיזילים של בית הדפוס הנ"ל (הסולל) הצליח לסדר רשת חשמל בחלק גדול בירושלים. מפעל זה היה הראשון בעיר.
יחד עם בן-אבי גאלו שטח קרקע במרכז העיר (ליד קולנוע "ציון") ועליו בנו את בנין בית דפוס הסולל. ובמשך זמן קצר, נבנו (חלק על ידו) בנינים על השטח הזה, והרחוב נקרא "רחוב הסולל" (על שם החברה שנקראה : "חברת הסולל - ווייט ובן-אבי - שותפות").
בית הדפוס הזה, היה הגדול בין בתי הדפוס בעיר, ורוב העתונים היומיים וכו' נדפסו בו. ברחוב זה התרכזו מערכות וחברות הטלגרפיות הא"י ומחו"ל.
גאל קרקעות מערבים: בירושלים, בקלנדיה (300 דונם), בגן-יבנה (600 דונם), פוריה (4000 דונם), במרכז הר הכרמל בחיפה וכו'.
בנה את בית המלון "לב - הכרמל" על הר הכרמל. מסר שטח אדמה גדול לעירית חיפה עבור גן צבורי, הנקרא "גן שמואל" (ע"ש שמואל בן מרדכי בן הלל הכהן).
גאל באבו-כביר (תל-אביב ויפו) שטח אדמה נגד רצונם של המנהיגים הערבים ביפו.
היה מראשוני מיסדי בני בנימין ובנק בני בנימין.
ממיסדי לשכות הבנאים החפשים: "הר סיני" ו"מצפה" בירושלים.
ממארגני ומיסדי "הסתדרות בעלי הבתים" בירושלים, יו''ר "הסתדרות בעלי הבתים" בחיפה.
ממיסדי וראשי "התאחדות בני הישוב בא"י".
פרדס הערבי דמיאני הידוע, היה שנים רבות כעצם בגרון בשטח תל-אביב, הוא השתרע בין הרחובות זבוטינסקי - סוקולוב - וארבע הארצות, עמל רב השקיעו רבים לגאול את השטח הזה ולא הצליהו. הוא הצליח לגאול את השטח שחובר לרשת הכבישים והבתים היפים אשר בסביבה הנ"ל.
לזכר בנו יצחק (ראה בכרך זה) הקים בית חולים "מרפא יצחק" בנתניה, קבע פרס שנתי באוניברסיטה העברית בירושלים, לתלמיד המצטיין ב"מדעי הרוח", וכן הוציא ספר לזכר בנו הנ"ל, בשם "על מות לבן".
צאצאיו: אמנון (מנהל בית החולים "מרפא יצחק" בנתניה), רבקה, יצחק (ראה בכרך זה), אלי.
יצחק ווייט
נולד בפילדלפיה (ארצות הברית), בשנת תרל"ה (1875).
לאביו יואל אברהם (ראה בכרך זה) ולאמו שרה. קבל חנוך מסורתי, ובגיל 8, עלה לארץ עם הוריו (תרמ"ג-1883) והתישבו בירושלים.
אביו פתח בית מסחר לבגדים מוכנים שהביא מחוץ לארץ.
המשיך ללמוד בישיבת "תורת חיים" מתלמידיו של הרב יצחק וינוגרד (המתמיד) ושל ר' מנדל יפה, ממינסק. נשא לאשה את אסתר בת ר' ליפא מאיר ויגוליק (שהיה ראש ישיבת "אור החיים" אשר ברחוב חב"ד, בעיר העתיקה בירושלים).
ממיסדי שכונת "אחוה" והיה מהראשונים שהתישבו בשכונה (1906) בירושלים. בנה את בית הכנסת, סלל את כבישיה וסייע בהקמת בתיה ובסידור כל התכנית.
היה חבר פעיל באגודת "אחוד," ושלים.