למד בחדר, ישיבה, אקסטרני ומכון להנהלת רכבות.
היה חבר בהגנה עצמית יהודית בחו"ל. והוא עודנו נער ארגן קבוצה מבני נוער שהתגיסו לצבאות פלטורה (מחולל הפרעות ביהודים באוקראינה עם תום מלחמת העולם הראשונה) כדי לשמור על היהודים, להגן עליהם ולהסוות את התגוננותם האקטיבית.
היה מורה לעברית. פעל רבות בהושטת עזרה לפליטי החרב היהודים בימי הגירוש הכללי משטח החזית הרוסית - גרמנית שנגזר ע"י המפקדה הרוסית הצארית במלחמת העולם הראשונה. דאג להטבת מצבם של בני המשפחות של המגויסים היהודים שנלקחו למלחמת העולם הראשונה ע"י הצבא הרוסי הצארי, ניהל את מפעלי העזרה לנגועי המלחמה העולמית הראשונה של היהודים מיסודו של הד.ד.ק. האמריקאי בוהלינה, וברוסיה הלבנה, מהראשונים בפעולות למען "קרן הגאולה", "קרן היסוד" ו"קרן הקימת" בראשית הוסדן בוהלינה. בעקב זאת וכן בעד פעולות ציוניות אחרות נאסר ונדון ע"י הבולשביקים בתקופת הקומוניזם הצבאי בשנת 1920.
מזכיר הקלוב של צירי הסיים והסנטורים ליד המועצה הלאומית היהודית בוהלינה לאחר הכיבוש הפולני.
הרבה לנדוד בישובי יהודים. ספג וקלט מידות טובות ונאות יהודיות טפוסיות: הכנסת אורחים, מתן בסתר, הענות מלאה לצרת הזולת והשפיע עליהם מהרוח לגאולת העם ולבנין הארץ והחיאת השפה העברית.
שלט בשפה העברית על בוריה גם בדבור מבית הוריו עוד לפני הבר-מצוה.
בנדודים אלה למד שירים יהודיים עממיים רבים וכן זמירות ותפילות. הפיץ אותם בכל הזדמנות כדי שלא ישתכחו. רבים מהם מסר אחר כך לקומפוזיטור יוהיכין סטוצבסקי. בשנת 1922 נשלח ע"י הועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בפולניה לארגן סניפים למועצה הלאומית.
היה פעיל בסניף האמריקאי של הלשכה לקורספונדנציד, עברית (לשכה טלגרפית עברית) בפולניה.
היה מנהל הג'וינט ברובנה ובכל פלך ווהאלין. בשנות 1921-23נתמנה ע"י יצחק גרינבוים מטעם הקלוב של צירי הסיים והסנטורים של המועצה הלאומית היהודית לפלך ווהאלין - לארגן סניפים.
בשנת תרפ"ג (1923) עלה לארץ ועבד כפועל בכל עבודה קשה.
היה מ"המנין הראשון" של עובדי עירית תל-אביב. ניהל את מחלקת החינוך שלה.
נשא לאשה את שרה בת ישראל אהרן סרולביץ (עודדה את רוחו לפעולות).
מבין חברי ההגנה הותיקים וממפקדיה הניכרים בארץ.
לימד שירה בצבור גם לחברי ההגנה. היה אומר לחבריו: "מי שידע לשיר בצבור, ידע גם ללחום בצותא, כי הא והא תליא ברצון טוב ומשמעת מתוך אהבה".
השתתף בפועל בכל המאורעות - מאז 1929. בפעולות הביניים, בימי המאבק ועד גמר מלחמת השחרור.
היה קצין בצ.ה.ל., עמד בראש השירות לטיפול במגן וביתו "סמך".
היה פעיל ביותר בועד למען החייל מראשית הוסדו, נפטר בתל-אביב, כ"ט חשון תשט"ו (25.11.1954). בנו: אהרן.
נתן כץ
נולד בבאקו (רומניה) בשנת תרל"ו (1876).
לאביו הרב לוי יצחק הכהן (רבה של באקו, ואח"כ שימש כרב ראשי לעדה היהודית הרומנית בניו-יורק) ולאמו רבקה (נהרגה בביתו של דוד שו"ב בצפת בימי הפרעות תרפ"ט-1929). בבית הוריו קבל חנוך דתי לאומי ועד השנה השלשעשרה לימי חייו חי בעיר מולדתו.
בשנת תר"ן 1890, כשדודו דוד שו"ב (ר' כרך א', ע' 76) מיסד המושבה ראש פינה בא לביקור לחו"ל וביקר בביתם, ראה את הנער הער כי הוא משתוקק לעבודה ולא"י, הסכים לקחת אותו אתו לארץ. חמש שנים חי בבית דודו הנ"ל עם סבו הרב יוסף אריה הכהן ועם דודו הר' טודרס הכהן בראש פינה.