למד גננות, מורו היה המורה והפדגוג ד"ר יצחק אפשטיין (ראה כרך ב' עמוד 822).
נשא לאשה את נחמה בת גדליה הלל כץ מזכרון יעקב.
בסוף שנת תרנ"ד (1894) נסע למצרים, לנהל אחוזותיו של ויקטור אגיון , מעשירי מצרים.
18 שנה עבד באחוזותיו, בהן באו לידי גלוי כשרונותיו הגדולים באגרונום.
הוזמן ע"י הנהלת הבנק החקלאי המצרי בקהיר, לעמוד בראש הנהלת המומחים האגרונומים של מוסד גדול וחשוב זה.
כעבור כמה שנים התפטר ועבד בתור אגרונום מומחה באופן פרטי כיועץ לחקלאים וכו'.
כר נרחב לעבודה צבורית מצא בשדה הציונות והתרבות בין יהודי מצרים ופעל רבות להתפתחות המוסדות הצבוריים בעיר.
נתן לצאצאיו חנוך עברי לאומי וציוני. בנו יוסף ז''ל היה אחד מהראשונים שהתגייס לגדוד העברי של גליפולי ("גדוד נהגי הפרדות") שנוסד ע"י טרומפלדור וחבריו.
כשהגיעו למצרים פליטי א"י (שגורשו ע"י התורכים - היות והיו נתינים זרים) הגיש להם סיוע ועזרה והיה בין העסקנים הפעילים.
בנו יוסף היה מהקצינים היהודים הראשונים בצבא הבריטי שנכנסו עם צבא הכובש של לורד אלנבי לא"י. הוא עלה לדרגת קצין בחיל האויר הבריטי ונהרג כעבור כמה שנים בשעת טיסתו מעל איסמעיליה (מצרים). אסון נורא זה השפיע מאד על מצב בריאותו של האב וקירב את קיצו.
התמסר לעבודה צבורית בהסתדרות הציונית, בבניברית ובקרב העדה. ביתו הפך לבית ועד לכל מפעל טוב ומועיל. כל עסקן ציוני וכל ציר מא"י מצא בביתו את האוירה הנוחה לעבודתם הלאומית.
בספרית בני-ברית יסד מחלקה מיוחדת לזכר בנו יוסף ז''ל.
נפטר בקהיר (מצרים), י"ט אדר תרצ"ו (13.3.1936).
צאצאיו: שושנה (רוזה) אשת ד"ר עזריאל תמשס (רוקח), יוסף ז"ל, ד"ר שלמה (סלומון, רופא בפריז), אליהו (בארץ, עוסק בביטוח), לוי יצחק (עורך דין), יהודית, גדליהו (גסטון).
מ. דוד שו''ב , בספרו "זכרונות לבית דוד", הקדיש לו פרק נאה,
אברהם סטבסקי
נולד בחדש טבת תרס"ו (5.1.1906) בבריסק דליטא פולין).
לאביו אהרן ולאמו איטה בת אברהם משה אלמן. קיבל חינוך יהודי מסורתי וכללי ובעודו נער נדבק בשאיפה לוהטת לציון. כשגמר את הגימנסיה בגיל 17 בשנת 1923 וביקש לעלות ארצה ונבצר ממנו בגלל התנגדות המשפחה וחוסר רשיון עליה, יצא לדרך בלא להפרד מהוריו וללא כל תעודת-מסע בידו, הצליח לעבור את הגבול לרומניה ואחרי עשרה ימים נתפס בנמל גאלאץ כשניסה לעלות לאנית-משא העומדת להפליג למזרח הקרוב. הוחזר "בדרך אדמיניסטרטיבית" לגבול, נמסר לשלטונות פולין והללו החזירוהו הביתה.
זמן מועט אחר-כך התיצב כמתנדב לשרת בצבא הפולני, כדי להתאמן ולהשתלם בכושר ובידיעות של איש-צבא, באשר חושו של הנער הגיד לו, שכדי להשיג מולדת מוכרחים להלחם למענה, כי אותו "בית לאומי" שניתן ליהודים ב"הצהרת בלפור" אינו אלא חזון שוא, שכן לא יתכן בית שבעליו מעוכבים בכח זרים מהכנס לתוכו. בהיותו מפותח בגופו כמו מבוגר וגברתן בעל כח אדיר וגם בעל השכלה תיכונית, נתקבל לצבא על אף גילו הצעיר, גמר קורס לקציני מילואים ובשתי שנות שרותו הצטיין כחייל למופת.
בשנת שחרורו מהצבא, 1925, נוסדה תנועת "ברית תרומפלדור" (בית"ר) והוא הצטרף מיד אליה בתור חייל לצבא העברי העתיד לקום. התמסר למתן הכשרה טרום-צבאית לחברי בית"ר ומילא במסירות כל תפקיד שהוטל עליו.
אחרי מספר שנות עבודה ופעולה בבית"ר בפולין עלה ארצה בראשית 1933, התחיל לעבוד והצטרף מיד לבית"ר כאן. בשביעי של פסח תרצ"ג, חדשים מספר אחרי בואו, השתתף בכינוס בית"ר שנערך בתל-אביב ובתהלוכה שערכו הבית"רים ברחובות תל-אביב כשהם לבושים במדי התנועה. התהלוכה עשתה רושם של מצעד צבאי מושלם בסדר, במשמעת ובאיתנות.
כשנרצח הד"ר חיים ארלוזורוב (ראה כרך א', עמוד 2082) על חוף ימה של תל-אביב, בליל שבת, כ"ג סיון תרצ"ג (17.6.1933) ביריות אקדוח של אלמוני בטיילו עם אשתו, נאסר סטבסקי כעבור שני ימים, כחשוד ברצח זה, יחד עם ד"ר אבא אחימאיר (ראה כרך ב', עמוד 817) וצבי רוזנבלט . אחרי חקירה ממושכת ופולמוס פומבי בצבור היהודי בארץ ובחו"ל, דן בית-המשפט לפשעים חמורים את סטבסקי למיתה, ואחרי שקמה תנועה צבורית גדולה, שבראשה עמדו הרב הראשי א. .י הכהן קוק זצ"ל (ראה כרך א', עמוד 66) ואישים נכ