הובא בילדותו ע"י הוריו לארץ בשנת 1922.
קבל חנוך בגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב ובביה"ס החקלאי כדורי בכפר תבור.
חבר פו"ש גליל התחתון במאורעות 1936-40.
הכשרה בקבוץ נען.
התגייס לצבא הבריטי 1941.מפקד פלוגת חיל רגלים בחטיבה העברית הלוחמת. שירת בחזיתות צפון אפריקה, איטליה, בלגיה והולנד. שוחרר בשנת 1946 בדרגת רב-סרן (מייג'ור).
בשנת 1946 נשא לאשה, את מרי לבית קלוא מאנגליה.
היה חבר מנגנון ההגנה.
בשנות 1946-47 קצין קישור מטה ההגנה עם הבריטים לפני מלחמת השחרור.
במלחמת השחרור (1948) מפקד גדוד חיל רגלי.
בהפוגה הראשונה קצין קישור עם או"ם.
אחרי מלחמת השחרור נתקבל כמפקד נפה במשטרת ישראל.
סגן מפקד מחוז ומחלקת הדרכה.
מסע למודים באנגליה ובארצות הברית (1950).
סגן מפקח כללי של משטרת ישראל.
צאצאיו ; גליה, אלון.
ד"ר שמואל אלישיב (פרידמן)
נולד בפינסק, י"ח חשון תר"ס (11.10.1899).
לאביו ר' שמריהו פרידמן (בנו של הרב ר'זוד פרידמן מקרלין, נכדו של ר" שמריהו לוריא ממוהילב, דור חמשי לר' שמואל האחרון מוילנה) ולאמו שיינה בת ר' שלמה זלקינד אלישיב מקובנה (דודו אלישיב נודע כ"בעל מחשבות". על שמו קרא ד"ר שמואל את שם משפחתו).
קבל חנוך מסורתי בחדר מתוקן. מגיל 8 בבי"ס תיכון מסחרי בקובנה. למד משפטים וכלכלה באוניברסיטאות : מוסקבה, קיוב, חרקוב וטולוז (צרפת).
ובטולוז (צרפת) עשה את הדוקטוראט למשפטים. למד משפט בינלאומי, מדיני ואדמיניסטרטיבי ותולדות המשפט הצרפתי. כתב דיסנטציה על הנושא: "זכויות המיעוטים הלאומיים".
קבל תואר: ד"ר למשפטים ועו"ד מדופלם.
מנעוריו היה פעיל בציוניות.
היה מראשי תנועת העבודה הציונית ומנהל הקרן הקיימת והמשרד הא"י בליטא (1924-26).
היה חבר מרכז המפלגה צ.ס. בליטא ועורך עתונה היומי "דאס ווארט" ואחרים.
היה חבר נשיאות המשרד הא"י, חבר הועד הפועל הציוני ומרכז האיחוד העולמי של מפלגות צ.ס. פועלי ציון בליטא.
היה ציר הקונגרס הציוני הי"ב בקרלסבד (1921) ואחרים, וכיהן כחבר בבית הדין העליון שלו.
בשנת 1924 נשא לאשה את רחל בת פנחס מרגולין. עד עליתו לארץ עבד כעורך-דין.
בשנת 1934 עלה לארץ.
שימש שלש שנים כחבר במזכירות מועצת פועלי תל-אביב (1934-37) ומרכז הפעולה התרבותית שלה.
בשנות 1937-45 חבר המזכירות וועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות, חבר הועד הפועל של ההסתדרות.
מנהל בית הספר של פעילי המפלגה.
בהשכלתו המשפטית השתמש רק כשנבחר לבית הדין העליון של ההסתדרות.
בשנת 1947 ייצג את ההסתדרות בועדת האגודות המקצועות ברומניה.
בשנות 1948-50 שירת כמנהל המחלקה למזרחאירופה.
ביוני 1950 מונה ציר בצ'כוסלובאקיה והונגריה.
ביוני 1951 יצא כציר לברית המועצות. עם ניתוק היחסים (לאחר ההתפוצצות בבנין צירות רוסיה בתלאביב, בפברואר 1953) חזר לארץ - ושוב יצא למוסקבה באוקטובר 1953 עם חידוש היחסים.
ביוני 1954 הועלה לדרגת שגריר ישראל בברית המועצות.
הוא היה היוזם והמעצב של הקמת הקשרים הראשונה בין ישראל לבין רוסיה.
השתתף בעצרות או"ם בשנת 1950 וכחבר המשלחת הישראלית בשנת 1952 .