חיבר 4 ספרים באנגלית: "Collective adventure" )London, 1937, publishers: Heine,1947mann( ; "Mufti of Jerusalem" )London, Gollancz(; "Adventure in the sun" )London, 1947, Gollancz( ; 'The army of Israel ")NewYork, 1950, publisher by the Philosophical .Library(
שמעון קושניר
נולד בכסלו תרנ"ו (סוף 1895) בבאלטה שבדרום רוסיה.
לאביו דוד ולאמו שיינדל בת יוסף פינקלשטיין. האב היה חקלאי ברוסיה, וגם נוטע עצי פרי ומטפל בהם, ובהשפעת מנחם מנדל שיינקין , הרב-מטעם בעירמגוריו, נמשך במלוא ההתלהבות לציונות המעשית, היינו לעלות לארץ-ישראל עם כל משפחתו ולעבוד את אדמתה, ובשאיפה זו הדביק את ילדיו, ובתוכם את שמעון , משחר ילדותם. האם וקרובי המשפחה משני הצדדים ראו את רעיון העלית של דוד קושניר כשגעון, אך הילדים היו לצדו, וליתר בטחון פנה במכתבים לכמה ממכריו העולים בארץ ושאל לסיכוייו בה. אחד מהם א. ד. גורדון , השיב לו, כי רק מי שמוכן להקריב הכל, הוא רשאי לעלות ארצה. והואיל והאב היה משוכנע, שגם הנשאר בגולה מקריב את הכל שלא מדעת, מקריב את בטחון חייו ועתידו בסביבה העוינת ומקריב את עתידם היהודי של צאצאיו, העלולים להסחף בזרם הטמיעה, בחר בהקרבה-מדעת למען הבטחת עתיד המשפחה והאומה בארץ האבות, ובקיץ תרס"ד (1904) עלה לארץ לבדו, על מנת להכין מקום למשפחה ולהעלותה אליו.
מלחמת רוסיה-יפאן, שגם מקרובי המשפחה נפלו בה חללים, והשתוללות פוגרומית של המגויסים הגויים, כל אלה שכנעו את האם ואת הקרובים, כי אכן גם אדם בעל דעת צלולה כדאי ואפשרי לו להעקר מרוסיה לארץ אחרת. ובאותו זמן בא מכתב מהאב, שכבר רכש בארץ ישראל בית ואדמה טובה לנטיעת ענבים ושקדים, והוא מזמין אליו את אשתו וילדיו ומבקש שיביאו מהגן שלו שתילים של עצי-פרי מובחרים, כלי-עבודה ועגלה חזקה להובלה. כל זה עשה רושם של תכונה להמשכת אורח-החיים כאשר עד עתה, במשק ובמטעי פרי. אז לקחה האם את ששת הילדים, ובתוכם את שמעון, והפליגה עמהם מאודיסה בכסלו תרס"ה (סוף 1904) ואחרי מסע רב-תלאות הגיעו ליפו, והאב לקח אותם בעגלה ישר הביתה, אל הנחלה... "נחלה" זו רשמה פרק מיוחד בתולדות הישוב. כידוע בנו מחדשי הישוב בפתח תקוה, בשנת תרמ"ג, את בתיהם ליד הכפר יהוד (הכפר הערבי יהודיה בימים ההם), מפני שבפתח תקוה היתה סכנת קדחת הבצות, וכדי לחזק את הישוב בכפר הקימו שם גם את ישיבתו של הרב מרדכי-גימפל יפה מרוזינוי (ראה כרך א', עמוד 351), שנבנה בשבילה בית בן שתי קומות. אך בגלל הקושי לנדוד יום-יום למרחקים לעיבוד השדות, התחילה בנית הבתים בפתח תקוה עצמה ובמשך הזמן התגברו אף על אימת הקדחת, ואחד מחלוצי הישוב בפתח תקוה המחודשת, הרב אריה ליב פרומקין (ראה כרך ב', עמוד 572) יסד ישיבה גם שם. לעומת זאת סבלו תושבי יהודיה מסיבוכים משפטיים, משכנות קרובה מדי עם הערבים וגם מחוסר מים, ובמשך הזמן נטשו את המקום והצטרפו לבוני פתח תקוה, ובשנת תרנ"ו עזבו המתישבים האחרונים את יהודיה ושנים-עשר בתים, הבנויים אבן-חול ומכוסים גגות-רעפים, נשארו ריקים מיושב, עד שבשנת תרס"ד רכשו 12 בתי-אב מבני העליה השניה את הנחלה והבתים, ובחלקה של משפחת דוד קושניר נפל הבית בן שתי הקומות, שבו שכנה לפנים הישיבה.
בדרכם הראשונה מנמל יפו אל הכפר העבירם האב ליד מקום ישיבת רבי עקיבא בבני-ברק האמיתית (הכפר הערבי חייריה לשעבר), מקום שהכירוהו מההגדה של פסח, וגם בבית המגורים עוד היו הקירות ספוגים דברי תורה מישיבת רבי מרדכי גימפל , אך כעת בישוב המחודש של הכפר יהוד, גדלו הילדים ללא תורה וללא חינוך, כי ישוב קטן כזה, הנאבק קשה על קיומו בתנאי-בראשית, לא יכול להחזיק מורה, והילדים אף לא היו פנויים ללימוד, כי האבות, שהלכו לעבוד כשכירים במושבה למען פת הלחם, הוכרחו הבנים לעזור לאמהות בעבודות הבית והתחלת-המשק ואף לעסוק בשמירה, כמו גדולים ממש. גם שרות רפואי כל-שהוא לא היה להם, ומצוקת המים גברה והלכה. המתישבים החלו עוברים את המקום ובסוף נכנע גם דוד קושניר והעביר את משפחתו לדירה שכורה במושבה פתח תקוה.
זמן-מה למד שמעון ב"קרית ספר" של ישראל בלקינד בשפיה. בבית-הספר של הבארון בפ"ת, אך בגלל המצב הדחוק של המשפחה הוכרח להפסיק ולצאת לעבודה, שלא תמיד נמצאה אז לפועל יהודי בכלל, וביחוד לנער. שמראהו אינו מבטיח "תפוקת-כח מספקת. כשעבד בפרדס בקבוצה של פועלי אריזה (שהיתה