לבחור בין עבודת אדמה, פלחה כמשמעה, ובין להיות כורמים ונוטעים, נמנה הוא בין חמשה אכרים בזכרוןיעקב, אשר בקשו לשמור אמונים לעיסוק הפלחה בלבד, באדמות אם-אל-תות.
ולא רק בעל עט סופר ומשורר היה האיש, גם כשרונות הנדסה וציור נתגלו בו, וכאשר החל המהנדס קנטור בעבודות המדידות במקום, היה קרניאל עוזר לידו וגם שיתף עצמו בתכנון הדרך הראשונה אשר נחצבה בהר, כמסלה לבהמה ולעגלה בין המושבה וחיפה.
כאשר דרשו השלטונות הטורקים מינוי מוכתרים לישובים, נתמנה הוא למוכתר הראשון בזכרון-יעקב אף גם כיהן לאחר מכן כיושב ראש ועד המושבה הראשון, בעוד סמכויותיו הוגדרו על ידי הפקידות. כיושב-ראש הועד בשנת תרס''ג היה הרוח החיה של הכנסיה הישובית הראשונה שנתכנסה בזכרון-יעקב בראשותו של מ. מ. אוסישקין, וכמעט בו בזמן גם הועידה הראשונה שיסדה את הסתדרות המורים העברים בארץ.
עם המעבר מחסות הברון אבי הישוב לחסות חברת יק"א נבחרה משלחת ישובית שנסעה לפריז להתיצב לפני אבי הישוב, יחד עם משלחת חובבי-ציון מאודיסה בראשות אחד-העם, ועם משלחת הישוב נמנה הוא בתור בא-כח זכרון-יעקב. גם בשנת 1905, עת התנהל המו''מ על מסירת עסקי היין והיקבים לחברה בשם "כרמל" בהנהלת זאב גלוסקין, השתתף ר' מרדכי קרניאל כבאכוח זכרון-יעקב במועצה שנבחרה אז.
רבות עמל וסבל, רוגז ומרורים שבעה נפש האיש מאז עלה עם ראשוני החלוצים להרי זכרון-יעקב, אך לא נרתע ממכשולים, וברב אהבתו וקשריו לאדמת נחלתו חזקה רוחו אף גם באשר חיב היה לשלם קרבנות אהבתו זו, ובמו ידיו הלך לטמון את קרבנות המחסור הראשונים, וביניהם גם ילדו שלו.
במסירותו ובאמונתו בעתיד המקום אשר יהפוך ל"שושנת כרמל פורחת" נשא בעול סובלו עד שפרש למנוחת עולמו.
נפטר בזכרון יעקב, י"א חשון תרע"ד (11.11.1913).
צאצאיו: שמואל ז"ל (חקלאי שנמנה עם מייסדי המושבה, מנחמיה בעמק הירדן) ; ישעיהו ז"ל (מורה וסופר, עתונאי שנון שנתפרסם בכנויו הספרותי עז מות - ראה כרך ב', עמוד 751); נחמן (חקלאי במושבה כפר תבור) ; יהודה (חקלאי וכורם בזכרון-יעקב - ראה את הערך שלו בכרך זה) חסיה ברונשטין ז"ל (רעייתו של מנשה ברונשטין איש "נילי" שנרצח במאורעות תרצ"ו - צ"ט בחיפה. ראה את הערך שלו בכרך ששי, עמוד 2566).
ד"ר יצחק פרייד
נולד באחוזה סאפראנו, מחוז קלבריה, פלק סובלקי, בשנת תרמ"ז (25.5.1887).
לאביו משה (בעל אחוזה וגדול סוסים) ולאמו בלומה בת זלמן פרייד. קבל חנוך מסורתי וכללי בבתי ספר, בגרות כאקסטרן וגמר ב-1913 אוניברסיטאות בקניגסברג וברסלאו וקבל תואר רופא מדציני.
ב-1914 גויס לצבא הרוסי ובמשך 3/1/2 שנים שירת כרופא חירורג בבתי החולים של הצבא.
חזר לקיוב ועבד באופן פרטי כרופא נשים ולידות.
כשלש שנים עבד כרופא כפרים בפלך סובלקי (החלק הליטאי) בשנת 1920 עבר לברלין ועבד בבתי חולים שונים. היה חבר כל השנים בהסתדרות הציונית.
בשנת 1923 נשא לאשה את פולינה בת יוסף פורטונה. בשנת 1925 עלה לארץ. ופתח בתל-אביב בית חולים פרטי ליולדות ומחלות נשים, שהתקיים עד שנת 1955 (כ-35 אלף יולדות - ילדו בבית החולים שלו).
בניו: משה (רופא), איתן (מהנדס).
פרופ' מרקוס רינר
נולד בצרנוביץ (אוסטריה, עכשיו אוקראינה) בשנת תרמ"ו (5.1.1886).
לאביו אפרים (מצאצאיו של פייבוש רינר , צייר של