(ונכד לאדמו"ר ר' אברהם מרדכי הורביץ מפינטשוב, תלמיד: הרב אלימלך מליז'נסק, הרב זושא מאניפולי, הקדושת לוי, הרבי מיכל מזלוצ'וב, המגיד מקוזניץ, החוזה מלובלין, האוהב ישראל ועוד. ואמר על עצמו ששימש שלש מאות צדיקים בעלי רוח הקודש. הר' אברהם מרדכי היה חותנו של הגאון הצדיק ר' אייזיק מקומרנא זצ"ל).
קבל חנוך מסורתי בישיבות בסוסנוביץ ובסוכצוב אצל שני גדולי הדור בפולין הר' שלמה שטנצל והר' ארי' ליב פרומר זצ''ל.
בשנת תרע"ז (1917) נשא לאשה את אתאל בת מנחם מלינרסקי. מזכיר הקהלות העבריות במיכוב, סלומניקי וקשוינז בפולין.
יו"ר המזרחי ועסקן הקרנות הציוניות ומיסד קפת גמילת חסד וחבר מוסדות צדקה וחסד.
בי"א תשרי תרצ''ד (1.10.1933) עלה עם משפחתו לארץ.
נתמנה למנהל החשבונות ומנהל האדמיניסטרטיבי של ועד הקהלה העברית יפו-תל אביב. הכניס סדרים בבית המרחץ והמקואות של הקהלה בתל-אביב.
מנהל סניף א' של מחלקת המסים של עירית תל-אביב.
אחרי הקמת המדינה נתמנה (יולי 1948) לגזבר משרד הדתות וכמנהל המחלקה למקומות הקדושים של משרד הדתות בירושלים.
העסקן העיקרי בהקמת המקוה טהרה ובית הכנסת של החסידים על שם ריב''ש טוב (העש"ט) בבקעה ירושלים, ומגיד שעורים קבוע (שלא על מנת לקבל פרס) בתלמוד ובתורת המוסר והחסידות.
כותב מאמרים ב"נתיבה", "הצפה" ומדור קבוע בכל ע, ב שבת בעתון "המודיע" - "לקט לפרשת השבוע" (לקט - בעיקר חסידי, תורת החסידות).
צאצאיו: אלכסנדר, זהבה (ז"ל) אשת משה שינבוים (ראה את הערך שלה בכרך זה - לעיל), הניה אשת שמחה שקלרציק, טובה אשת אלימלך רוט.
פרופ' שלמה דב (פריץ) גויטיין
נולד בבורגונדשטאדט (גרמניה הדרומית), ד' ניסן תר"ס (3.4.1900).
לאביו הרב יחזקאל גויטיין (בן הרב אליהו מנחם, בן הרב צבי בן הרב ברוך בינידיקט גויטיין - מחבר הספר "כסף נבחר" על סוגיות התלמוד) ולאמו פרידה בת ד"ר משה בראונשוייגר (מחבר הספר "מורי המשנה" וכ'ו).
אחרי לימור כללי בבית הספר וחינוך יהודי בהד. כת אביו נשלח בגיל 14 לבית ספר תיכון יהודי בפראנקפורט. בהתאם לזיקה הציונית של משפחתו הצטרף לתנועתהנוער הציונית "בלאו-וייס" (תכלת לבן - משוטטים) והגיע בה ליו"ר הסניף המקומי של התנועה. היה ראש אגודת הסטודנטים הציונים בפרנקפורט.
לשם התכוננות לעליה לארץ למד באוניברסיטאות - פרנקפורט וברלין, בתחילה משפטים וכלכלה ואח"כ - ובעיקר מדע האיסלאם, והיה תלמידם של המזרחן המפורסם פרופ' יוסף הורביץ , הביבליוגראף אהרן פריימן והרב ד"ר נובל , ותוך כך השתלם בשפות שמיות ולימודים קלסיים, ביחוד היסטוריה, והוסמך לדוקטור על יסוד מחקרו על "התפילה בקוראן".
בשנת 1923 עלה לארץ.
בשנות 1923-27 שימש בהוראת תנ"ך בבית-הספר הריאלי בחיפה.
בשנת 1927 נשא לאשה את תרזה בת מנחם גוטליב מריגה (מורה. חינכה מורות למוסיקה ולריתמיקה, ומחברת ספרי שירים לילדים עם מנגינות משלה: "חמור קטן", "אמא שירי לי" וכו').
בשנת 1928 נתקבל למדריך במכון למדע המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים, עבר את כל דרגות ההוראה עד לפרופסור מן המנין לתולדות האיסלאם והעמים המוסלמים והנו כיום ראש המכון למדע המזרח של האוניברסיטה.
בשנות 1938-48 שימש מפקח ופקיד חינוך גבוה במחלקת החינוך של ממשלת המנדט, אך הורשה להמשיך בהרצאותיו באוניברסיטה העברית.