במקום בטוח עד אחרי המלחמה. באותה תקופה נדד בכפרי הערבים בכל הארץ וקנה תבואות בשביל הסינדיקט המקומי לאספקת לחם ומזון לתושבים.
השתתף באומץ ובגבורה בתגרות רבות להגנת המושבה ולהדיפת מתנפלים ושוטים. היה פעיל ביעד השמירה ופעמים רבות יצא בלילות לסיבוב, לבדוק את פעולת השומרים. בהדיפת ההתנפלות הגדילה על פתח-תקוה בכ"ז ניסן תרל"א היה מפקד על עשרים איש, ועד גיל 75 שיה היה תמיד הרובה תלוי למראשותיו בלילות והאקדח תחת הכר, מוכן לקום ולצאת למלחמת-הגנה.
צאצאיו: צפורה אשת משה המבורגר, שלמה (רב בברוקלין), שרגא (רב בפילדלפיה), יצחק איזיק, אלעזר, בנימין, לפידות, אסתר אשת שלום אסיסיקוביץ, לאה אשת המהנדס גנזבורג (כיום מונה משפחתו 58 נכדים ונינים).
נתן דוד רפפורט
נולד בעיירה זימל (ליטא) בסיון תרמ"ו (1886) לאביו הרב יעקב דב ולאמו חיה, בת הרב המפורסם יוסף זכריה שטרן משאוולי (מחבר שו"ת "זכר יתוסף", ה' חלקים) ונכדת הרב מרדכי גימפל יפה (מראשוני המתישבים ביהודיה). למד תורה בבית אביו ושנה אחת בישיבת טלז. נטה מבחרותו לחיבת ציון, שהיתה מסורת במשפחה, ובהמרצת אביו הרב עלה ארצה בתרס"ה. בהיותו בן 19, קרוב לגיל חובת הצבא, לא נתנו לו השלטונות פספורט על שמו, ולכן בא בפספורט של אחיו אריה, הצעיר ממנו בשנתים, ואביו לווהו עד האניה לאודיסה.
בפתח-תקוה החל לעבוד כפועל אצל האכרים ובמהרה נתחבב עליהם בשל מזגו הטוב וחיבתו לעבודה. הוא התמחה בכל ענפי המשק, וביחוד בנטיעות ובטיפול בבעלי-חיים. כשפרץ ריב בין אכרי פתחתקוה ובין הפועלים בשל ניגודים בין שמרנות מסו' רתית לבין התחדשות מהפכנית, והפועלים אמרו לנתק את היחסים עם האכרים, עמד הוא מן הצד לריב זה, באמרו, שהוא פועל רק לעבודה ולא לסכסוכים.
כשעלתה ארצה סבתו, הרבנית משאוולי, לווה ממנה כסף לתשלום ראשון לקנות לו נחלה בכפר-סבא, ומאז עבד שם בנטיעת שקדים בחלקתו ובעיבוד החלקה שקנה אביו, וגם כפועל שכיר במטעים של אחרים, וכך שקד בעבודה כדי לשלם את מחיר אדמתו. בנה את ביתו בין עשרת הבונים הראשונים בכפר-סבא בהלואה שקיבלו מחברת "עזרא" הברלינית (לא להחליפה בחברת "עזרה - הילפספאריין", שהחזיקה כאן בתי-ספר). כשנפטרה דודתו, אחות אמו. רחל, אשת העסקן הציוני מפטרבורג מר מרדכי זקש ז"ל ובעלה אמר ליצור משהו בארץ לזכר המנוחה. השפיע על דודו, שיתרום את הכסף לספריה צבורית במושבה הקטנה החדשה כפר-סבא. וכשדודו נענה לו ותרם את סכום היסוד ל"ספרית רחל זקש", הקצה חרר בביתו לספריה.
בכפר-סבא עבד במשק שלו ושל אביו ואף בכרם שקנה אחיו אריה, ונוסף לכך שרת את המושבה זמן-מה גם כשומר ועזר בחיזוק הבטחון. במלחמתהעולם הראשונה הקדיש עמל רב לעזרת מגורשי יפו ותל-אביב שחנו בהמוניהם בכפר-סבא. כשגורשו כל התושבים מכפר-סבא בגלל היותה בחזית המלחמה, עבר לחדרה וגם שם שימש שומר. אחרי המלחמה מצא את ביתו חרב ואת המטעים שלו ושל אביו ואחיו גדועים. חזר לפתח-תקוה ועבד עבודות חקלאיות שונות, עבר בנטיעת חורשת הקרן הקימת במקום השייך כיום למגדיאל, וכן בחפירת הבאר הראשונה בעין-חי. בינתים שקד, יחד עם שאר מתישבי כפרסבא, לקומם את הריסות ביתו ומושכתו. כשהבתים היו כבר מוכנים להצבת דלתות וחלונות שהובאו אליהם, פרצו מהומות מאי 1921 ביפו ואח"כ פשטו למקומות אחרים בארץ. בהיות המושבות כפרסבא ועין-חי קטנות (אז נחשבו כבנותיה של פתחתקוה) לא יכול ועד ההגנה שבפתח-תקוה לפצל את הכחות ולחזק את הגנתן, ולכן הוחלט להוציא את הנפשות משתי המושבות הקטנות ולמלטן לפתחתקוה. בכ"ה ניסן תרפ"א השתתף בפינוי שני המקומות, ובהגנה על השיירה בדרכה לפתח-תקוה, ובבואו שמה הצטרף מיד לשורת המגינים. ביום ההתקפה על פתח-תקוה, כ"ז ניסן, יצא בבוקר השכם אל חזית ההגנה שמצפון למושבה ועמד באומץ ובמסירות על משמרה. נפצע בכדור-אויב, הובא אל בית-החולים שהוכן בספריה הצבורית ובדרך יצאה נשמתו, וממחרת נקבר יחד עם שלשת חבריו הגבורים שנפלו בהגנה.
יעקב צבי פייגלין
נולד בעיר הורקי, פלך מוהילב, רוסיה הלבנה, בשנת תר"ח (1848), לאביו ר' אברהם בר' נחום. קיבל חינוך תורני ודתי לפי נוסח חסידי חב"ד.