צבי לוריא
נולד בו' בסיון (חג השבועות) תרס"ו (1.6.1906) בלודז שבפולין.
לאביו אריה-זאב ולאמו חוה בת צבי מונצ'יק. למד בחדר ובישיבה בלטביה. גמר גימנסיה עברית "יבנה" בלודז והתחיל ללמוד באוניברסיטאות וארשה ו-וינה.
עלה לארץ בספטמבר 1925 והתחיל לעבוד כפועל חקלאי בכיבוש עבודה בפתח-תקוה. הצטרף לקבוצת השומר הצעיר בעין גנים ב-1927, עבר עמה את גלגולי ההכשרה וההתארגנות והתישב עמה בקיבוץ עין שמר, המסונף לקיבוץ הארצי השומר הצעיר ונבחר לועד הפועל של הקיבוץ הארצי והנו חבר בו מראשיתו (אפריל 1927) ובאותה שנה ערך את עתון השומר הצעיר בארץ. נבחר למרכז של הסתדרות הפועלים החקלאים.
בשנים 1931-1929 ואח"כ 1937-1935 פעל בפולין בשליחות הקה''ק, התנועה העולמית השומר הצעיר ותנועת החלוץ, ובאותן השנים שימש כמזכיר ההנהגה העליונה של השוה"צ במרכזו העולמי בוארשה וערך את שבועון "השומר הצעיר" ועתון אידי לנוער בפולין. בשנים שבין שתי השליחויות (1934-1931), שבחלקן (1933-1931) שימש גם כמזכיר ההנהגה העליונה של השוה"צ בארץ ומזכיר הברית העולמית של הנוער העברי היה מזכיר המחלקה להתישבות בהנהלת הסוכנות. בתפקידו זה המשיך גם בשנים 1943-1939 ועסק בביצוע תכניות התישבות חדשה בתקופת "הספר הלבן''.
ב-1931 נשא לאשה את גוטה בת הרב משה מרקובסקי. ב-1943 נבחר לאספת הנבחרים של כנסת ישראל בארץ, ומאז ועד 1948 היה חבר הועד הלאומי והנהלתו, מנהל מחלקת ההסברה בועד הלאומי ויו"ר המועצה לרדיו. בחורף 1948 היה חבר "מנהלת העם", שניהלה זמנית, כ"ממשלת צללים", את הישוב והתגוננותו והכינה את הקמת המדינה. אח"כ היה חבר מועצת-המדינה הזמנית ומהחותמים על מגילת העצמאות.
בתקופת פעולתו בשליחות בחו"ל נבחר לקונגרסים הציוניים ה-19 (לוצרן 1935) וה-20 (ציריך 1937). במושב הועד הפועל הציוני באוקטובר 1948 נבחר לחבר הנהלת הסוכנות היהודית בניו-יורק. לאותה כהונה נבחר מחדש בקונגרס הציוני ה-23 (ירושלים 1951), ובקונגרס ה-24 (ירושלים 1956) נבחר להנהלת הסוכנות בירושלים.
פרסם מאמרים בעתונות יומית ובכתבי-עט בעברית, אידית ואנגלית.
צאצאיו: יובל, עמי, רות.
ד"ר ישעיהו (זיגפריד) פלאשקס
נולד בא' בתמוז תרמ"ו (4.7.1886) בסאנקטפלטן שליד וינה, אוסטריה.
לאביו צבי ולאמו רחל בת שלמה טוך. הוריו נתנו לו חינוך יהודי טוב. גמר גימנסיה ואוניברסיטת וינה, הוסמך לד"ר לרפואה ופעל בוינה כרופא למחלות פנימיות.
ב-1924 נשא לאשה את הדוויג בת זיגמונד לאנגראף. עוד בתקופת לימודיו באוניברסיטה היה חבר באגודתסטודנטים ציונית. אח"כ, כרופא עצמאי, התמסר לפעולה צבורית-יהודית וציונית, כעוזר נאמן לאחיו ד"ר אריה (ליאופולד) פלאשקס, שהיה מנהיג ציוני אוסטריה (ראה כרך ה', עמוד 2121).
היה סגן יו"ר הקה''ק בוינה, יו"ר איגוד הרופאים היהודים, חבר הנהלת "אוזה", חבר אגודת הרופאים היהודית, חבר הנהלת "אוזה", חבר אגודת הרופאים בוינה.
ב-1935 ביקר בארץ בתור תייר. ב-1936 השתתף כציר מאוסטריה בקונגרס העולמי הראשון של הרופאים היהודים שנערך בארץ-ישראל, וב-1938 עלה עם משפחתו, השתקע בתל-אביב וממשיך לעסוק במקצועו כרופא למחלות פנימיות.