כאן פתח משרד עו"ד ועד מהרה חידש את פעילותו הצבורית, ששירתה במישרין את ההגשמה הציונית ושילוב יהודי פולין במהלכה. יזם ויסד את לשכת המסחר ארץ-ישראל-פולניה, וביחד עם אברהם לרנר יזם ויסד את הבנק ארץ-ישראל-פולניה, ובמסעו בענין זה ב-1929 לפולין הצליח לרכוש את התענינותה האוהדת של ממשלת פולין ואת השקעתה בסך אלף לירות שטרלינג בהוןהיסוד של הבנק. בפעולות אלה טיפח את הקשרים הריאליים בין ארץ-ישראל הנבנית ובין יהודי פולין, ששימשו אז רזרבואר עיקרי לעליה ולחיזוק כח האדם והבסיס החמרי של הישוב כאן, ואגב רכש גם את אהדתה של ממשלת פולין למפעל-התקומה הישראלי. לצרכי מתן עזרה ועצה והדרכה והלואות לעולים מפולין בהתערותם בארץ השתתף ביסוד התאחדות עולי פולניה, יסד במסגרתה התאחדות עולי גליציה ואח"כ גם איגוד יוצאי לבוב והסביבה ועמד בראשם, ופעילותו בגופים אלה היתה מורגשת ביותר במתן חיזוק צבורי ועזרה אישית לעולים מפולין. ביזמתו הועלו ארצה ב-1934 עצמותיו של הד"ר ליאון רייך , מנהיגם של יהודי גליציה ונשיא הקלוב היהודי בסיים הפולני.
לפני מלחמת העולם השניה החליף את שם-משפחתו הלועזי שפינדל לשם העברי מנור , בהתאם לאמרתו: "מי שמחזיק בשמו הלועזי בארץ, גאולתו אינה שלמה", ובכלל היה שוקד על ביצור מעמדה של השפה העברית, הן בפעילות צבורית כחבר "ברית עברית עולמית", ועד הלשון העברית ועוד מוסדות-תרבות, והן בהשפעה אישית על כל מכיריו שילמדו וידברו עברית, ואכן ידעו האנשים בנוכחותו את הברירה: לדבר עברית או לשתוק בלועזית. גם התנ"ך היה מצוי תמיד על שלחנו ושגור בפיו בשיחות פרטיות וצבוריות. אכן המשיך בפעילות ציונית כללית, נסע כמה פעמים לקונגרסים כציר נבחר או כאורח עוד מחו"ל וגם מכאן נסע פעם להופיע כנציג משפטי בפני בית-הדין של הקונגרס. כן היה במשך שנים רבות אח פעיל במיסדר בני ברית. ב-1939 הצטרף למשרדו בנו יוסף מנור , שגמר לימודי המשפט והוסמך לעו"ד באנגליה, ומאז השתחרר ליתר פעילות בעניני צבור.
בשנות המאבק בשלטון הזר תמך ביד רחבה בכל תנועות המחתרת ("הגנה", לח"י ואצ"ל), ולאות הזדהות עם מעללי הגבורה של אצ''ל עבר בימי מלחמת השחרור משרות הציונים הכלליים לתנועת "חרות".
אחרי שלש שנות מחלה אנושה, שהוציאתו משורות העבודה הצבורית, נפטר בתל-אביב, ב' אדר ב' תשי"א (11.3.1951) ונקבר בנחלת יצחק.
בנו: יוסף מנור , עו"ד ונוטריון בתל-אביב.
הרב מנחם מנדל שיינקר
נולד בשנת תרס"ט (1909) בירושלים.
לאביו הרב שמואל-הלל (ראה ערכו בכרך זה)ולאמו לאה בת הרב יוסף חיים זוננפלד (ראה כרך א' עמ' 61).
בילדותו נתיתם מאמו וגדל ונתחנך בבית אביה הרב זוננפלד. למד בישיבת סלבודקה בחברון משעלתה ארצה עד שנחרבה במהומות תרפ"ט ועברה ירושלימה.
בשנת תרפ''ט נשא לאשה את לאה בת ר' יוסף משה סלנט (נכד הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט - ראה כרך א' עמוד 284).
היה מפקח על הכשרות בבית המטבחים העירוני בירושלים. אחרי מלחמת השחרור עבר לתל-אביב והיה קורא בתורה ומנהל בית-הכנסת המרכזי בלב-תל-אביב, והכל הוקירוהו וחיבבוהו בשל מדותיו התרומיות.
אחרי שכבו שנה וחצי במחלה ממארת נפטר ביום ט' אייר תשי''ד (12.5.1954) והובא לקבורה בירושלים, צאצאיו: בתיה אשת ר' אברהם משה קרויזר, שרה אשת ר' יעקב פנחס גווירץ , מינה אשת ר' נחמיה חרל"פ, משה חיים, יוסף זונדל, פסיה, אברהם אהרן.
פרופ' שמואל אייזנשטדט
לאביו יוסף מאיר ולאמו מרים (מוסיה ) בת משה איזנשטדט (אבי-האב ואבי-האם היו ממוצא משותף,' אחיינים).
נולד בי"א אדר התרמ"ו (20.7 במארס 1886) בעיר בוריסוב (פלך מינסק), עיר מלאכה וחרושת בבילורוסיה.
קיבל את חינוכו הכללי והעברי על ברכי אביו התורני, המשכיל והסוציאליסט מ"חובבי-ציון" הראשונים (מצירי ועידת קאטוביץ (1884) ואחר-כך ממייסדי תנועת "פועלי-ציון" ברוסיה (1899)).
השתלם בהדרכת אביו במדעי-החברה ובידיעת התורה, התלמוד והספרות העברית החדשה. למד תורה מפידודו הגאון ר' יצחק רבינוביץ. התמסר מראשית נעוריו לפעולה תרבותית בקרב המוני העובדים והנוער. ייסד אגודת-נוער "פרחי-ציון" וקבוצות בני-עוני להשתלמות, ספריות ומועדוני-נוער.
בשנת 1903 הצטרף לתנועת "פועלי-ציון" ואחר-כך לתנועת הציונים-הסוציאליסטים. עסק בעבודה כלכלית,