בשנת 1907 נישאה לזאב (ולאדימיר) ז'בוטינסקי (ראה כרך זה בעמוד 3017) שהכירה וחיבבהו מילדותה. כשגדלה העריכה בו את כשרונו הספרותי וקוותה לחיות עמו חיי-משפחה שקטים בבית סופר חביב על המוני קוראים. אך מאחר שהוא בחר בדרך הקשה של לוחם להקלת חיי עמו הנרדף ולתקומתו לעצמאות לאומית ומדינית ולשונית ותרבותית, ויתרה על שאיפתה העצמית והתמסרה להיות לו שותפת ועוזרת נאמנה בדרכו רבת התלאות וההקרבה. לא זו בלבד שהשתדלה ליצור ולקיים לו כראוי את המקלט הביתי הנוח והנעים, שיהא לו נופש קצר להחלפת כח בין מאמץ למאמץ, בין מאבק למאבק, אלא אף עזרה בעבודתו לניהול פעולותיו.
בשנות מלחמת העולם הראשונה ישבה עם בנה הקטן בדירתם הקבועה בפטרבורג (פטרוגראד-לנינגראד), בעת שבעלה נדד בארצות חוץ ככתב צבאי של עתון מוסקבאי, ואת החלק הגדול של משכרתו קיבלה היא למחיה. והנה עזב בעלה את עבודתו בשרות העתון המוסקבאי והתמסר לשרת את עם ישראל בפעולה שהעם לא ביקש ממנו ואף לא ידע להעריכה ולא שילם בעדה אף פרוטה - התעמולה כלפי היהודים וכלפי השלטונות המדיניים והצבאיים של בריטניה למען יצירת גדודים עבריים להשתתפות במלחמה על שחרור ארץ-ישראל בשביל עם ישראל. בעקב צעד זה נשארה היא בלי אמצעי מחיה, ואז הלכה לעבוד כאחות מתלמדת בביתחולים צבאי. אחרי חדשים מספר נגאלה ממצב זה כשנתאפשר לה לצאת עם בנה אל בעלה ללונדון, ערב צאתו עם הגדוד לחזית ארץ-ישראל.
מאז קץ המלחמה הצבאית היתה לו בת-לויה נאמנה במלחמתו המדינית. ואף כי היא עצמה לא התערבה באופן פעיל בעסקנות צבורית, תרמה את חלקה. בנשיאה בעול קבלת אורחים ונסיעות ונדודים וקיום קשרים חברתיים למען התנועה המדינית של בעלה, ובמשך שנים נשאה על שכמה, נוסף לתפקידיה כעקרת בית של ראש תנועה מדינית גדולה, גם את הניהול המרכזי ל"קרן תל-חי" של תנועת בית"ר להכשרה גופנית של הנוער העברי הלוחם לחרות עמו. למרות הניגודים המדיניים החריפים בין וייצמן לז'בוטינסקי קיימו בעלה והיא קשרי ידידות אישיים וכבוד הדדי עם בית וייצמן בלונדון בכל שנות מגוריהם שם.
במלחמת העולם השניה נשארה לבדה בלונדון המופצצת, כאשר בעלה יצא לניו-יורק לפעול שם למען השלמת שחרור עם ישראל וארצו, שלראשיתו פעל בהצלחה חלקית במלחמת העולם הראשונה בלונדון. שמה היגיעתה הידיעה על מות בעלה בניו-יורק ובאפשרות הראשונה יצאה לניו-יורק, להיות בקרבת קברו הזמני של בעלה, תוך החלטה איתנה לא לעזבו עד שתקום מדינה עברית עצמאית ונשיאה יצווה להעלות את עצמותיו למנוחה באדמת ישראל (כפי שצווה ז'בוטינסקי לפני מותו להמתין בהעלאת עצמותיו עד לכשינתן הצו מאת נשיא מדינת ישראל).
כיודעת שפות ובעלת תרבות גבוהה ונימוסים אציליים יצרה לה באמריקה קשרי חברה וידידות בין גדולי אומות העולם, וכשנאסר בנה ב-1945 בתורכיה ונמסר לשלטונות הבריטיים, וכאחד מאנשי המחתרת העברית עמד להשלח למחנה מעצר בסודאן (כמסופר במפורט בערך שלו), הצליחה היא להגיע עד הבית הלבן ולהשיג את השתדלותו האישית של הנשיא רוזבלט למען שחרור בנה.
בשנותיה האחרונות התמסרה להוצאת כל כתבי בעלה בעברית ובאנגלית. ההוצאה העברית בוצעה בארץ בידי בנה, ואילו למען ההוצאה האנגלית פעלה היא עצמה בניו-יורק. יצרה וניהלה הוצאת ספרים בשם "ז'בוטינסקי פאונדיישן'', אספה כספים מידידים ומתנועת הצה"ר, ואף את כספי הפנסיה שהקציבה לה הסוכנות היהודית, כלאלמנת אחד מראשוני היוצרים והלוחמים של התנועה הציונית, הקדישה להוצאת הספרים ולא נגעה בה לצרכיה הפרטיים, ואף כשאמצעיה לא הספיקו לה למחיה.
תוך צפיה לצו בדבר העלאת עצמות בעלה למנוחה באדמת ישראל, נפטרה גם היא בניו-יורק, א' טבת תש"י (21.12.1949). ונקברה גם היא בקבר זמני בצדו.
בנה ערי ז'בוטינסקי, מהנדס (ראה ערכו בכרך זה).
להנצחת זכרה, נקראו על שמה : "כפר הנוער ע''ש יואנה ז'בוטינסקי" (של ביתר) בבאר יעקב ; שכונה "קרית יואנה" בקרית שלום (אבו-כביר) תל-אביב ; גן ילדים ומעון יום על שמה ברמת-גן.
מועצת בית"ר העולמית העניקה לה את שם התואר "אם בית"ר".
ד"ר ערי (תודרוס) ז'בוטינסקי
נולד באודיסה (רוסיה), כסלו תרע"א (26.12.1910). לאביו המנהיג זאב ז'בוטינסקי (ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 3017) ולאמו יונה (יואנה) בת מרדכי גלפרין , מאודיסה (נפטרה בניו-יורק, אור ליום ב' טבת תש"י-22.12.49).