אגודת "האורז". בניו: שלום - קצין צבא ואיש קיבוץ, יעקב - חבר קיבוץ, אברהם, דני); אברהם (מזכיר קופת מלוה חקלאית בפ''ת, מוותיקי ההגנה ומפעילי מכבי. בתו: רחל).
הרב בכור יוסף בנבנישתי (בן-וינישטי)
נולד בירושלים בשנת תר"ו (1846).
לאביו הרב רחמים שניאור בן ר' בכור יוסף \_, הרב רבינו סעדיה בן-וינישטי, ולאמו רבקה בת ר' בנימין חמואי. קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבות.
נודע כדרשן מצויין ובעל קול נעים.
במשך שנים רבות היה חזן בבית הכנסת של הת"ת.
נשא לאשת את רחל בת יצחק ורינה מודיאנו, מסלוניק. נשלח כמה פעמים בשליחויות שונות לחוץ-לארץ.
בתרל"ד (1874) נסע לסוריה, בבל וקורדיסטאן-בשליחות ק"ק חסידים "בית-אל" מירושלים, ועשה שם עד סוף שנת תרל"ה (1875). בשנת תרמ"ה (1885) נשלח ע"י "כולל חברון" לערי המערב הפנימי. בשנת תרמ"ז (1887) יצא שוב בשליחות "בית-אל" לערי הודו. פעל ביחוד בערים סינגפור וכלכותה. בכלכותה התאכסן בביתו של העשיר אהרן שלום אברהם הכהן. בשנת תר"ס (1900) יצא בשליחות "כולל הספרדים" בירושלים, לערי המערב הפנימי.
בשנת תרס"ד נסע שוב בשליחות הנ"ל לצפון אפריקה ופעל ביחוד בתוניס. שנה אח"כ יצא בשליחות הנ"ל לערי הודו וגם ביקר בכלכותה. זאת היתה נסיעתו האחרונה למען המוסדות הנ"ל בירושלים.
מאותה שנה ואילך ישב בירושלים בקביעות וכיהן במשרת ראש בית-דין של העדה הספרדית. בבית דינו השתתפו הרבנים יעקב דאנון ואברהם פילוסוף. נפטר בירושלים, ט' ניסן תרע"ו (12.4.1916).
צאצאיו: יצחק ז"ל, רחמים ז''ל, משה ז"ל, הרב סעדיה (ראה בכרך זה), ריינה אשת משה זעפראני, מרים אשת נתן אלדרוטי.
הרב סעדיה בנבנישתי (מכונה: הרב רבינו בן-וינישטי)
נולד בירושלים, ד' אדר תרל"ו (1876).
לאביו הרב בכור יוסף בן-וינישטי (ראה בכרך זה) קבל חנוך מסורתי בביה"ס "דורש ציון", בישיבת תפארת ירושלים ושמע שעורים מפי הרב יצחק אשכנזי והרב בן-ציון קואינקה. בן י"ח שנה גמר את חוק לימודיו ונתקבל בתור מורה לדקדוק, לעברית ולתלמוד בתלמוד תורה של הספרדים, שהתנהל אז ע"י הרב נסים אלישר. נשא לאשה את יוכבד בת העסקן אברהם מזרחי בת אחות הרב נחמן בטיטו, שישב זמן מה על כסא הרבנות בירושלים. אשתו היתה עסקנית פעילה באגודת "בנות ירושלים" והשתדלה להיטיב לכל עניי עדתה.
לאחר עבודה מאמצת של הוראה בת"ת הנ"ל, ב"דורשציון" וב"בית היתומים", נסע לחו"ל להורות שם את השפה העברית.
בשנת תרע"א (1911) ביקר במוסקבה, אח"כ נסע לקוקנד והיה שם מורה בבית הספר הגדול של העדה היהודית במשך שבע שנים. הוא מילא שם גם בתפקידים של שוחט ומוהל.
משם עבר לבוכארה, והיה שם שתי שנים.
בשנת תר"פ (1920) חזר לירושלים, אולם הוזמן מיד ע"י הרב חזקיהו שבתי רבה של ארם-צובא (חלב) בעת ההיא, לשמש שם מורה עברי בבית הספר של חברת כי"ח (האליאנס) ובת"ת. לאחר ארבע שנים נסע לבירות (הלבנון) וגם שם מילא תפקיד דומה במשך שנתים.
בשנת תרפ"ז (1927) נסע לארגנטינה והיה שם כמנהיג רוחני של הקהלה הספרדית בקוריינטיס עד שנת תרצ"ז (1937).
באותה שנה חזר לארץ ונתמנה לחבר בבית-הדין של העדה הספרדית בירושלים.
צאצאיו: אברהם חיים ז"ל, רחל, רוזה, מזל (שלשתן נשואות בבואינוס-איירס, ארגנטינה).