בניו: ד"ר שלמה מורג (מרצה באוניברסיטה העברית למדעי היהדות והמזרח - ראה ערכו בכרך זה), ד"ר אמוץ מורג (מרצה באוניברסיטה העברית במקצועות הכלכלה).
שרה מירקין (מרגלית)
נולדה כ"ה כסלו תרנ"ט (1898) בפתח-תקוה.
לאביה משה דב מרגלית (ראה כרך א', עמוד 409) ולאמה טייבה (יונה) לבית בלוך (מראשוני החקלאים הטובים בפתח-תקוה).
למדה בבית-הספר לבנים ולבנות של פיק"א, ובשעות הבוקר לפני לכתה ללמוד היתה עובדת בכרם של אביה, שענביו נתפרסמו לשבח בכינוי "ענבי מרגלית". אח"כ הכשירה את עצמה לחינוך בלימוד עצמי ובשנות-נסיון בבית-הספר, עברה את שיעורי הקיץ להשתלמות של המורים (גם לציור ולמלאכה) והיתה מורה בבית-הספר לבנות "נצח ישראל". היתה פעילה בחברת "בנות התקוה" לטיפול בחולים השוכבים בבתיהם, וביחוד בלילות כשבני המשפחה של החולה רצוצים מעמל הטיפול בשעות היום.
ב-1923 נישאה למשה אריה מירקין (ראה ערכו בכרך זה).
המשיכה בפעילות צבורית כחברה ב"מגן דוד אדום" ובויצ"ו, וביחוד משעברו לדור ברמת גן, שם מצאה כר נרחב לעבודה בסניף ויצ"ו, שב-1935 נבחרה בו ליו"ר. הנהיגה הזנת ילדים ופתחה את המטבח הצבורי הראשון בבית-ספר, עסקה מאז 1936 בהקמת מוסדות לילדים, גני ילדים, מועדונים ושיעורי ערב מטעם ויצ"ו, מועדונים ומחלקות מיוחדות לנשים עולות מגרמניה ללימוד ולהשתלמות בשפה העברית ובספרותה והיתה מורה ומרצה בהן בהתנדבות, כן היתה פעילה בועד ההורים בכל שנות הלימודים של בניה למן בית-הספר העממי ועד הגמר בגימנסיה "בלפור" בתל-אביב ו"אהל שם" ברמת גן.
כשהוחלט בהנהגת ויצ"ו להטיל חובה על כל החברות בארץ להצביע בבחירות בעד רשימה מיוחדת של נשים, נלחמה מרת מירקין בעד חופש ההגדרה הפוליטית לכל אשה לפי השקפות עצמה, ומשעמד הרוב בהנהגה על ההצעה לשלילת חופש זה, פרשה ב-1950 מויצ"ו והצטרפה לארגון נשים ציוניות כלליות (אנצ"כ). נבחרה לנשיאות הארצית של אנצ"כ, ליו"ר הסניף הרמת-גני ולמועצה הארצית של הסתדרות הציונים הכלליים. בבחירות העירוניות ברמת-גן ב-1951 הוכנסה לרשימת המועמדים של הגוש האזרחי, וכשנתפנה מקום בעקב התפטרות מר פדרמן ב-1954 נכנסה היא למועצה העירונית והנה פעילה במועצה וכמה ועדות עירוניות.
במשך שנים עסקה בהתנדבות בעבודה חינוכית מייחדת : בטיפול בילדי בית-היתומים ברמת-גן, וכן התמסרה לטיפול אינדיבידואלי בילדים קשי-חינוך בשל ליקויים נפשיים או תקלות חיצוניות בהתפתחותם השכלית והחברותית והצליחה להעלותם למסלול של חייילד תקינים.
בניה (שניהם מרצים באוניברסיטה העברית): ד"ר שלמה מורג (למדעי היהדות והמזרח) ראה בכרך זה), ד"ר אמוץ מורג (למדעי הכלכלה).
הרב ראובן יפה
נולד בכ"ד אדר תר"ז (1847) בפיליקוביץ, שברוסיה.
לאביו ר' שמעון דוד (שהיה מצאצאי הגאון ר' מרדכי יפה, בעל ה"לבושים" ולאמו שיינדל) .
הוסמך בבחרותו לרבנות, אך לא רצה להתפרנס מהתורה, ועסק במסחר ואח"כ מנהל פנקסים.
נשא לאשה את חיי שרה בת ליפא הלפרין (מפראמפול, שבפודוליה, רוסיה).
היה למדן מופלג בנגלה ובנסתר ועמד במלחמה קשה נגד האורתודוקסים הקיצונים שהתנגדו לציונות. חינך את כל בניו ברוח התורה, ועד גיל 14 לא נתנם ללמוד לימודי-חול.
בתרע"ב עלה לארץ מיאנואוצי שבבסאראביה (אז