מרים טל
נולדה ו' תמוז תר"ע (29.6,1910) בסמולנסק שברוסיה.
לאביה ד"ר אברהם רוזנטל (ראה ערכו בכרך זה) ולאמה חנה בת נחמן קרפילוב. התהילה ללמוד במוסקבה, מ-1920 ואילך בגימנסיה גרמנית בברלין (שם היתד, פעילה באגודת-נוער ציונית), המשיכה וגמרה בגימנסיה צרפתית בבריסל והתחילה ללמוד באוניברסיטת ברלין.
אחרי ביקור אצל ההורים ב-1927 בירושלים עלתה לארץ ב-1930. השתלמה באופן יסודי בשפה ובספרות עברית והמשיכה את לימודיה באוניברסיטה העברית ואח"כ עבדה בתור פקידה, מתרגמת (תרגום סימולטני, תרגום ספרותי), סופרת, מבקרת אמנות, ובהיותה נשואה לפסל דוד מלכין (1950-1940) עסקה גם במקצוע עקרת בית. עבדה בפקידות ובתרגום בויצ"ו העולמית, במשרד הג'וינט, בלשכה הראשית של הקהק"ל, ובשנים 19531955 בצירות ישראל בבריסל, ובאותן שנים השתלמה שם בתולדות האמנות (במיוחד האמנות המודרנית). מבקרת-אמנות קבועה ב"הבוקר", "בטרם" ובכמה כתביעת עבריים ולועזיים. פרסמה מאמרים רבים על אמנות ישראלית ואמנות בחו"ל, מסות והקדמות וגם סיפורים ורשימות על נושאים אחרים, ואת הרומן "מזייפי החיים" (הוצאת י. צ'צ'יק, 1937), ותרגומים ספרותיים לגרמנית, צרפתית, אנגלית ועברית.
במלחמת העולם השניה שירתה שנה אחת (1943) בהתנדבות באט''ס, ובמלחמת השחרור שרות חלקי בש"י.
בתה : רמה מלכין .
שמעון יצחק סלוצקי
נולד כ"ז כסלו תרנ"א (דצמבר 1890) בפאנורניצה שבפלך צ'רניגוב, רוסיה.
לאביו נחום (בן המ"צ של חסידי חב"ד, מקרובי הציוני הידוע ברוסיה אברהם יעקב סלוצקי מנובגורודסברסק) ולאמו חיה רחל בת בנימין. למד בישיבת פוצ'פ אצל הרב השל-נטע (אביהם של הסופר אורי ניסן והשחקן מנחם גנסין) , בישיבות חב"ד ובסוף בישיבה במינסק ועמד לקבל סמיכה לרבנות, אך פנה להשתלמות בהשכלה כללית ועמד לבחינות אכסטרניות בגימנסיה במינסק.
יצא לעבודה במשרד סוכנות של דוד מנחם בז'יטומיר. אח"כ שירת בצבא הרוסי (1914-1911), הצטיין כקלעי והועלה בדרגה. מ-1915 עבד בתור עצמאי בהנהלת חשבונות וכסוכן לבתי-חרושת למלח ועוד מוצרים בסלאבינסק-באכמוט. היה שם יו"ר "צעירי ציון" והקהלת וחבר הועד הפלכי בחארקוב, וב-1917 היה ציר בכנסיה הציונית הכל-רוסית ובועידה השניה של "צעירי ציון" בפטרוגראד.
ב-1919 נשא לאשה את חיה בת מאיר לויטין, עם התערערות המצב לרגל המהפכה הבולשבית ומלחמת האזרחים ברוסיה עבר לקרים, במטרה לצאת מרוסיה ולעלות לארץ. פעל בקבוצות שנוסדו על-ידי טרומפלדור בארגון ה"בריחה" לשם עליה, בספנות יווניות קטנות שהובילו פחם לאורך החוף, והשתדל בעד הצלת "בורחים" שנתפסו על-ידי ספינות המשמר של הצבא הרוסי ה"לבן" (חיל הגנרל ווראנגל ) והיה פעיל בקואופרציה היהודית וביסוד הקואופרטיב "אחוה", שמילא תפקידי המשביר לאוכלוסיה היהודית שהתרכזה בקרים, ובאותו זמן היה סגן יו"ר הקהלה בתיאודוסיה. כן השתתף בפעולה ציונית ותרבותית ובירורים רעיו ניים ומעשיים בשאלות היהודים ועתידות ארץ-ישראל. (בין המרצים והמנחים באותן אספות היו המשורר ש. טשרניחובסקי , שפעל שם כרופא צבאי, המהנדס צבי ברוק , ד"ר דניאל פסמניק ועוד).
אחרי שהצליח לצאת בספינה לאיסטמבול עלה לארץ ביולי 1920 ביחד עם החברים שיסדו את גדוד העבודה (יצחק לנדוברג-שדה ואחרים). עבד בכביש טבריה-צמח, אח"כ ב"משרד לעבודות צבוריות" ובסולל-בונה. עבר לרמת גן והיה שם היו''ר הראשון של המועצה המקומית, ממיסדי הצרכניות ברמת גן ובסביבה, ממיסדי בנק שרון ברמת גן וחבר מוסדותיו. יסד-ב-1933 את קופת מלוה של העובדים ברמת גן וניהלה בהתנדבות 11 שנה עד שעבר לתל-אביב, וכן היה בה חבר ועדת הבקורת ויתר