פרוש כותב בספרו "בתוך החומות" כי שמע מהגרא"י קוק שאמר שמכל תלמידיו הוא מוצא סיפוק נפש מרובה מהרב ר' יעקב משה חרל"פ (זצ"ל) ומר' ישראל פורת .
גאוני דור העבר מכל המפלגות חובבוהו ושמו עיניהם עליו לטובה. בידיעתם והסכמתם למד שפות תורקית, צרפתית וגרמנית, ונעשה בא-כחה של העדה האשכנזית בירושלים, כלפי הממשלה העותמנית, ונסע פעמים אחדות לקושטא במלאכות העדה לטובת והצלת חכמי תורה ובני הישיבות.
בשנת תרס"ה (1905) נשא לאשה את פשה מרים בת ר' יצחק יעקב ושרה חשא טיקטין , היתה אחותו של הרה"ג רבי דוד טיטקין ז''ל שהיה המשגיח והבוחן הראשי בישיבת עץ חיים. אחיה רבי שמואל אפרים טיקטין (ראה כרך ראשון, עמוד 278) גר בניו-יורק.
בשנת תרס"ו (1906) יסד את "בית ועד לחכמים" שהיה מרכז רוחני לבני תורה בירושלים.
בשנת תרע"א (1911) היה המועמד למשרת חכם באשי מטעם העדות האשכנזית של הישוב החדש בא"י. אבל אז נצחה המסורת העתיקה שבאותה משרה זבו רק רבנים מצאצאי הספרדים.
נודע כגדול בתורה, נואם ודרשן, סופר, מחנך, ועסקן, עד צאתו מירושלים היה הר"מ והמנהל של ביהמ"ד "דורש ציון" עם רשת שלמה של בתי תלמוד-תורה לעדות תימנים, בוכרים, וגורזים במרחבי העיר. בימי המלחמה הראשונה התנהלה תחת פיקוחו העזרה לאה"ק מיסודם של הפקידים ואמרכלים דאמשטרדם, והפרייע פעראייניגונג של החרדים בגרמניה (יחד עם הרב ר' יונתן בנימין הלוי איש הורוביץ ז''ל בא-כחם של ההסתדרויות הנז') ובהשתתפות הדזשוינט דאמריקה. היה אחד מהחברים המיסדים של חברת "בית וגן" - וכל נכסי דלא ניידי בשכונת "כרם" היו רשומים על שמו (וע"ש ר' זאב שחור ז''ל) מפני החק שאסר קניית נחלאות ע"ש נתינים זרים.
ממיסדי הלואה וחסכון בע"מ, ירושלים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נדלדלו המקורות מגרמניה. והוזמן למשרת הרבנות הראשית מהקהלה בליווערפול. אבל על פי עצת הג"ר יצחק ירוחם דיסקין ז"ל, לא שהה שם, ונסע לארצות הברית. - ושם גמר חוק שיעורים "בספרות העולם" באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק.
משנת תרפ''ה והלאה התיישב בעיר קליוולאנד-אהייא, ומשמש בתור ראש של מרכז הרבנים דשם. הוא חבר פעיל בהרבה הסתדרויות מקומיות וארציות. ונשיא נכבד של ההסתדרות העברית דשם.
פרסם מאמרים: "בחבצלת", "דאר היום", "חרות", "מוריה", "ההד".
בקליוולאנד ערך שנים אחדות מאמרים ראשיים בעתון"אידישע וועלט" משבוע לשבוע. גם מאמרים תורניים וספרותיים בקובצים : "הדביר", "מזרח ומערב", "הפרדס", "בצרון", "רמה", "סיני", "הדואר", ו"אורהמזרח".
בשנים האחרונות הקדיש זמנו ומרצו לחיבור ספריו "מבוא התלמוד" שעשו רושם גדול בעולם התורנים והמלומדים. כבר יצאו לאור ששה כרכים, והכרך השביעי עומד לצאת בקרוב. באחת מהקדמותיו הוא כותב: "את המבוא החילותי לערוך עפ"י הוראות ופקודת רבנו הגדול, החסיד שבכהונה, אדמו"ר הגרא"י הכהן קוק זצ"ל ראש רבני אר"י. כשנפטרתי הימנו לפני צאתי מארה"ק וקבלתי ברכתו, נדרש אלי ללא שאלתיו. ובענותנותו הגדולה טייל אתי ארוכות ע"ד יסודי תורה שבעל פה. ואמר לי: "דע לך כי ספרים מתחברים לפי צורך הדורות. דורנו זקוק למבוא חדש לתלמוד. לך והתחל בעבודה..." וככה הוסיף לדבר על לבי בדברים הנמסרים רק מפה לאוזן. ואני עמדתי לפניו מחריש ומשתאה. כשבאתי לארצות הברית ונשקעתי ברבנות האמריקאית שעשקה זמני ומרצי נפל רוחי בקרבי, ולא היה בי האומץ לפנות דעתי למלאכת קודש ואחראית כזו... אולם משעה שהגיעה לנו השמועה המחרידה כי נצחו אראלים, ורבנו נסתלק לישיבה של מעלה, התחילה דמות דיוקנו מרחפת לפני תמיד, והתחילו דבריו מצלצלים באזני כעין צוואה, ובחרדת קדש נתתי לבי לקרבה אל המלאכה... על פי סדרי התכנית שהתוה לי הרב אז כשנפטרתי הימנו בדבר הלכה זו".
צאצאיו: יצחק שמואל (סם), יוסף, צבי חיים , בן-ציון, בנימין, שושנה אשת מאיר האאז, דוד.
יחזקאל (הנרי) זונאבנד
נולד בעיירה דובשין על נהר ויסלה שבקונגרס פולין, בשנת תרס"א (23.7.1901).
לאביו רפאל ולאמו שרה לאה .
למד בגימנסיה היהודית בעיר וולוצלבק, השתלם באוניברסיטאות דרסדן, סיים הנדסה בהיידלברג, ובאו ניברסיטת פדואי. באיטליה קיבל את התואר דוקטור ופרופסור למדעי החברה (לסוזיולוגיה).
היגר לרודסיה ומשם ליוהניסבורג, שם שימש מרצה באוניברסיטה על סוזיולוגיה ודמוגרפיה (1938-48).
שירת בימי מלחמת העולם השניה בדרגת רב-סרן