"המליץ", "הצפירה" (היה סוטרו הקבוע), "האסיף" של סוקולוב, במאספים "ירושלים" ולוח ארץ-ישראל של א. מ. לונץ ובקובצי זאב יעבץ . פרסם בעתונים כתבות מהנעשה בארץ, וכן מאמרי מדע, פילי(טונים, רשמי מסע ועוד (בחתימות: "גר ותושב", עקביא בן הראש"). בתרמ"ח הצטרף בין הראשונים ללשכת בני ברית "שלום" שיסד הד"ר זאב הרצברג. הוא שאף לטשטוש ההבדלים בין העדות השונות. היה תלמיד חכם וירא-שמים, מידידי הרב שמואל סלנט (הרב הראשי בירושלים), הרב נפתלי הירץ הלוי (רבה של יפו), הרב יעקב מאיר (שהיה אחר כך ה"ראשון לציון"), ועוד מגדולי התורה בירושלים.
בראשית תר"ן ביקר במערב אירופה לצרכי ריפוי ופרסם ב"הצפירה" רשמי-מסע מדרכו. באותה שנה קמו כמה מחבריו ב"בני ברית" שהשתקעו ביפו ויסדו בה עדה אשכנזית עצמאית והזמינוהו למזכיר העדה ובתמוז תר"ן עבר ליפו. כאן היה מזכיר העדה האשכנזית, שקד על יסוד "ועד העיר ליהודי יפו" (הקהלת המאוחדת של אשכנזים וספרדים בתנאי שויון, לא כמו קודם לכן, כשהאשכנזים היו כפופים לספרדים) ושימש כמזכירה, ממיסדי ספרית "שער ציון" ומזכיר הכבוד של לשכת בני ברית "שער ציון", והיה בכל הפעולות הצבוריות יד ימינו של ר' שמעון רוקח . כן היה ממיסדי בית המדרש לפרושים בנוה-צדק, בו היה מרצה לקהל בשיעורי משנה ואגדה בכל ערב. כן היה פעיל בהנהגת תלמוד תורה "שערי תורה", חברה קדישא ועוד, ובכל יום ר לפנות ערב היה מהלך בשכונות היהודים ותוקע בחצוצרה להזהיר על הפסקת העבודה לקראת כניסת השבת.
בתרע"ו פרש מעבודתו הצבורית והיה רב ודרשן ומרצה שיעורי תורה בבית-הכנסת שבנוה-צדק, ובתר"פ יסד ליד בית-כנסת זה קופת גמילות חסדים בשם "מנצפ''ך" (ראשי תיבות: מדרש נוהצדק פרושים כנסיה) וניהלו כל ימיו. חיבר והדפיס את הספרים "בני אשר" (חידושי תורה, יפו, תרפ"ד) ו"פרט ועוללות" (ביאורים על המשנה, חלק א' - ירושלים, תר"ץ, חלק בי ירושלים תרצ"א).
הוא העלה בחקירותיו, שיפו לא נתקדשה בקדושת ארץ-ישראל לא בימי יהושע ולא בימי עזרא, ומאחר שהעלאתו לקבורה בירושלים תצריך הוצאות מרובות (והוא שקד תמיד לטובת הכלל וחי בצמצום ולא צבר הון לעצמו) לכן כתב בצוואתו עוד בתרס"ב, שיקברוהו בפתח-תקוה, בנחלת בני דן.
אחרי צוואה זו עוד האריך ימים קרוב לשלשים שנה, ולעת זקנתו ביקש לשכוח ולהשכיח את פעולתו הספרותית מלפנים, שראה אותה כ"חטאת נעורים".
נפטר בי"ז תמוז תרצ"א בתל-אביב ונקבר בפתחתקוה.
צאצאיו: אשר (ז"ל); שלמה פזי (ז"ל); יונה (טייבל); נחמה אשת דוד גנגס ; רבקה אשת מתתיהו סילצקי; צבי; שמשון ושלום (ז"ל).
משה רפאלוביץ
נולד במוהילב פודולסק (אוקראינה), בשנת תקפ"ו (1826) לאביו ר' אברהם קלונימוס קלמן, למדן וחסיד מפורסם ועשיר, קבלן בבנין הצי הרוסי בים השחור, מצאצאי מחבר "טורי זהב" והגאון ר' זלמן מירלס מהמבורג והרב הקדוש ר' חיים רייצס הי"ד שנשרף בלבוב על קדוש השם.
נתחנך בתורה ובחסידות ונמנה על עשירי בוהופול, התרחק מכל כיבוד ציבורי וממחלוקת, ובידעו היטב את השפה הרוסית ואת ספרי החוק הרוסי היה מתנדב להגן על יהודים בבית-המשפט ומופיע בשליחות הקהלה בפני שרי השלטון. גם לבניו נתן יחד עם החינוך התורני-מסורתי אף השכלה רוסית בבית-ספר ממשלתי.
עם פרוץ הפרעות הראשונות בדרום רוסיה בתרמ"ב ("הסופות בנגב") החליט לעלות לארץ-ישראל. בהתאם לצוואת אביו (שעלה ארצה לעת זקנה, היה מנכבדי ירושלים בעדת החסידים ונפטר שם בשנת תרל"ט) היה חייב להתיעץ בעניני העליה לא"י עם האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסאדיגורה. אחרי חיסול עסקיו נסע איפוא עם משפחתו דרך בסרביה לסאדיגורה, ואחרי שקיבל את הסכמת הרבי וברכתו נסעו לגאלאץ ומשם הפליגו באניה ליפו, וכולל ווהלין שלח לקראתו את ר' אלתר ווארשאבסקי להקל עליו את העליה על החוף ונסיעתו לירושלים.
בראשונה רצה להתישב בפתח-תקוה, כי אביו קנה שם לפני פטירתו שתי חלקות קרקע, אך באותה שנה עזבו המתישבים את המקום בגלל הקדחת, וגם נתקל בקשיים בבירור זכותו על הקרקע, ולכן התישב בירושלים והוא ואשתו נטלו את חלקם ביסורי ישוב ארץ-ישראל בתנאים הקשים של הימים ההם, בחדר צר בעיר העתיקה, ואח"כ מחוץלחומה, בלי כל עזרה בעבודה כפי שהורגלו באמירותם בחו"ל. ר' משה התמסר ללימוד תורה ולעבודת הבורא, ואחרי שאזל צרוד כספו החל להביא קמח וקטניות מרוסיה ועסק במסחר ובסוף התפרנס מחנות מכולת בשכונת בתי ר' ניסן בק. נפטר בירושלים, כ"א כסלו תר"ן.
בניו הם: הרב ד"ר ישעיהו רפאלוביץ וש מואל רפאלי, החוקר העברי הראשון של המטבעות העתיקות.
רחל רוקח
נולדה בבריסק-דליטא, פלך גרודנה (רוסיה הלבנה), בשנת תרכ"ג (1863) לאביה ר' מנחם (מנכין) שוסטקובסקי, תלמיד-חכם, נדיב וסוחר עשיר, ולאמה