משה פיזיצר (פיזיץ)
נולד בבריסק. פולין, בשנת תקע"ד (1814) לאביו ר' שמואל'קה, שבתורת "סוחר" היה משאיר את ניהול עסקיו הגדולים בידי אשתו והוא היה יושב בקביעות בבית-המדרש והוגה בתורה, ורק פעמים במעת-לעת היד, בא הביתה: בצהרים ובחצות הלילה, ולעתים רחוקות היה נענה לבקשת רב העיר, הגאון מהרי"מ פרווה, ומפסיק מלימודו כדי לעזור לו בדיינות. עסק כל ימיו בגמילות חסדים, יסד מטבחים כשרים בשביל החיילים היהודים המשרתים בצבא בבריסק ובשבתות היה מארח חיילים על שלחנו. בפעולתו לטובת החיילים נתחבב כל כך על המפקד, עד שזה הרשה לו לספק לחיילים טליתות קטנות מצויצות, שילבשון בתוך מדי-הצבא.
גם בנו ר' משה הלך בדרכיו. עזר לאשתו שרה במסחר, ולפעמים אף נסע לירידים הגדולים, אבל התעסקותו העיקרית היתה בתורה ובעבודת ה' יומם ולילה.
עוד מנעוריו השתוקק לחיות בארץ-הקודש, ובאשר סוף-סוף הסכימה אשתו לכך, ארז את חפציו בחפזון ומיהר לנסוע, ואף מבניו הסתיר את תכניתו עד הרגע האחרון, לבל יעכבוהו, באמרו לאשתו: אם אין אדם בורח מחוץ-לארץ, עלולים להזדמן לו מעצורים רבים.
בשנת תרל"ג עלה ארצה עם אשתו שרה , בתו מרים ונכדתו זלאטה והתישב בירושלים, באחד הבתים הראשונים של שכונת "נחלת שבעה". המשיך בהתעסקותו הקבועה, בתורה ובמעשים טובים ולדברי צאצאיו ותלמידיו, שהכירו את הליכותיו מקרוב, הגיע למדרגה גבוהה בקדושה כאחד מצדיקי הדור, אך הצניע לכת וגזר עליהם שלא יפרסמוהו, וכך היה ידוע בירושלים רק בתורת "הגביר הזקן מבריסק". כל ימיו עסק בגמילות הסדים, ביחוד לעניים צנועים בני טובים. ביחוד שקד בימים ה'-ו' בכל שבוע לאסוף מבעלי-בתים מסוימים כסף וחלות לטובת עניים לצרכי שבת, ואשתו היתד, עוזרת לו בסידור החלות לחלוקה לנצרכים לפי מספר הנפשות ואח"כ היה שולח בידי נכדיו את הסיוע לשבת בצנעה לבתי הנצרכים, ולצנועים ביותר היה מביא בעצמו ונותן להם בחבה ואהדה מרובים כל כך, שירגישו באילו לא הוא עושה חסד עמהם, אלא שהוא חייב תודה להם על חסדם שמקבלים ממנו. כשהגיע לזקנה מופלגת ולא יכול לשאת את החבילה בידו, היה מפשיל את השק על שכמו ונושאו כמו סבל ולא הרשה לאיש לעזור לו להקל את משאו מעליו, וכשהעיר לו פעם ר' יואל משה סלומון , שזה אינו לפי כבודו, השיב בשאלה תמימה: איזה כבוד מגיע לי וממי ? בתו מרים נישאה בשנת תרל"ה לר' יוסף ריבלין. הסופר והעסקן, בונה שכונות ירושלים החדשה. ר' משה השתתף אתו ביסוד השכונות "אבן ישראל" (בה היה חבר פעיל בועד הבנין), "משכנות" ו"מזכרת משה", בה בנה את ביתו שדר בו עד סוף ימיו. אחד מנכדיו הוא- הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, מנהל ישיבת "עץ חיים". נכדתו זלאטה נישאה להנגיד החסיד ר' יצחק רוקח וילדה את חנה שנישאה לשמואל בן העסקן הידוע אברהם מויאל, ונכדתו רחל בת בתו לאה מבריסק נישאה לשמעון רוקח מיסד נוה צדק וראש קהלת יפו, אבי ראש עירית תל-אביב ואחיו יוסף ויצחק.
הוא החשיב מאד את המצוד, שעשה בכל שבוע בהספקת צרכי שבת לעניים ופעם אמר לנכדו, שאם יזפה להפטר מהעולם בערב שבת, יהיה זה לאות, שזכה לקיים את המצוד, הזאת בכוונה טהורה מכל פניות צדדיות. כשנפטרה אשתו ביום ו, כ"ד טבת תרנ"ט, אמר שזהו משום שגם לה היה חלק באותה מצוה כשעזרה לו בה, ומעתה בטוח הוא שגם זמנו יבוא בערב שבת. ואכן נפטר ביום ו', כ"ט אלול, ערב ראש שנת תרס"ב, ונקבר בירושלים.
שמואל אוסטאשינסקי
נולד באוסטאשין, ליד מינסק (רוסיה הלבנה), בשנת תרכ"ד (1864) לאביו ר' אליקום גצל, בר-אוריין, מנהל אחוזות רבות של אציל עשיר, ואחרי "הריפורמה האגרארית" הראשונה ברוסיה היה הוא עצמו בעל אחוזה גדולה. החזיק בביתו מטובי המורים לחנך את בניו, ובין מוריו של שמואל היו הסופרים ידועיהשם א. ז. רבינוביץ (אז"ר) וראובן בריינין . אחר-כך למד שמואל שנים אחדות בישיבת וולוז'ין המפורסמת. אחרי גמרו את לימודיו בישיבה חזר הביתה ועבד במשק אביו.
עם ההתעוררות הגדולה ברוסיה לחיבת ציון, עזב הוא ואחיו אליהו את שפע כל הטוב בבית אביהם ועלו ארצה בשנת תרמ"ו להמשיך כאן בעבודה החקלאית. הוא קנה אדמה והתישב בראשון-לציון, ובהיותו עומד ברשות עצמו ואינו זקוק לתמיכות ולהלואות מאת הברון, היה מראשי היוזמים והפעילים