לשחרור האכרים מעול ה"פקידות". הוא השתתף ביסוד "אגודת האלף" להרחבת הישוב בכוחות עצמיים, וכן השתתף עם דוד זיברג ומיכאל היילפרין ביסוד אגודת הפועלים הראשונה בראשון-לציון, וכעבור במה שנים השתתף ביסוד התאחדות האכרים בארץ-ישראל.
הוא גאל קרקעות במקומות שונים בארץ והשתתף ביסוד מושבות חדשות ובזה עודד אחרים, שסמכו עליו, להתקשר אל הקרקע. בין השטחים שגאל היו חלקות ניכרות בחדרה, כפר-סבא, רחובות ונס-ציונה. כדי למנוע קשיים ברישום הקרקעות על שמו ויתר על ההגנה הקונסולרית הרוסית וקיבל את הנתינות הטורקית, ותודות לכך יכלו קונים יהודים נתיני-חוץ לרשום על שמו (ב"שם מושאל") אח הקרקעות שקנו בארץ, ואחרי שבטלו ההגבלות על נתיני-חוץ העביר לכל אחד את נחלתו בספר האחוזה הממשלתי.
כשנתרבתה העליה מתימן והיה צורך לשכן את העובדים התימנים במושבה מכר שטח מאדמתו שבמזרח המושבה במחיר זול לקרן הקימת על מנת להקים שם שבונה תימנית, וכן השפיע על בעלי קרקעות סמוכות לשכונה שגם הם ימכרו שטחים במחיר זול להרחבתה היא שכונת "שיבת ציון".
גם להשתכנות הפועלים האשכנזים הושיט את עזרתו. במערב המושבה מכר להסתדרות הפועלים שטת ניכר במחיר 47 לא"י הדונם. המכירה נעשתה רק בדיבור, בלי תשלום ובלי חוזים בכתב, ועד שבאו לשלם לו עבר זמן רב ובינתים עלה מחיר האדמה במקום ההוא עד קרוב ל-300 לא"י הדונם. אך הוא עמד בדיבורו ומסר להם את האדמה במחיר הראשון. היא האדמה שעליה נבנתה שכונת הפועלים ליד "גן הרצל". כן עזר לתושבים בלתי-חקלאים להשיג מגרשי בנין במחירים ובתנאים נוחים, ובזה אפשר להם שיכון טוב והרחבת שטח הבנין של המושבה.
הוא השתתף ביסוד הועד החקלאי ובהנהגתו כחבר הועד ולפעמים גם בראשו. כן השתתף ביסודה ובהנהגתה של אגודת הכורמים הקואופרטיבית ובכמה מוסדות אחרים של המושבה. גם בועד המושבה היה חבר ולפעמים אף ראשו. וכשהיתה סכנה לשאת משרה אחראית בימי שלטון העריצות של ג'מאל פחה במלחמת-העולם הראשונה, קיבל עליו את המשרה רבת האחריות והסיכון של ראש הועד. בתקופת הנהגתו בועד המושבה שקד על יבוש הביצות שליד "מעין שמשון", התקין את ספר האחוזה והשפיע על מר ז. ד. ליבונטין ורעיתו לנדב כסף ליסוד הספרית הצבורית של המושבה, שקד על סלילת כבישים, בנין גן הילדים ומכון המים.
ביתו היה בית ועד לכל יזמה פוריה ומועילה ומקום פגישה והשפעה הדדית בין הדור הישן והדור החדש. הכל הוקירו את ישרו והגיונו הבריא, ולכן סמכו על בוררותו והוא לא חס על זמנו וטרחתו והרבה לעזור כבורר בישוב סכסוכים בענינים אישיים ובדברים שבממון וברכוש במושבתו ובמושבות הקרובות והרחוקות, ופעם אף בסכסוך שהסתעף עד רוסיה.
נפטר בי"ח אדר שני ת"ש ונקבר בראשון-לציון.
נחמן רם (ראם)
נולד בעיירה שאריי, פלך מוהילב, רוסיה, א' אדר תרכ"ט (1869), לאביו יששכר דב ראם למשפחת ויטנברג , מקרובי בעלי הדפוס העברי הגדול "האלמנה והאחים ראם" בוילנה, דודם של העסקנים נחמן סירקין ומנחם שיינקין. למד בילדותו אצל מלמד שהחזיק אביו בשביל בניו ובשביל השיינקינים ילדי אחותו. כשעבר אביו, לרגל עסקיו לגור בויטבסק שלח אותו לישיבה, בר. למד שנתים. אח"כ נסע לוארשה ללמוד בפוליטכניקום. שפ נפגש עם סוקולוב, פרץ, ועוד סופרים, וכן עם מהפכנים לוחמים למען החופש ברוסיה, הושפע מהם, נתפס וישב זמן-מה במאסר. בהשתדלות אביו שוחרר וברח לוינה להמשיך את לימודיו. שם נפגש עם סופרי ההשכלה העברית וחיבת ציון והושפע מהם לבקש את גאולת ישראל לא בשחרור רוסיה מעול הצאר אלא בתקומת ציון. וכשנפגש בוינה עם משפחת ברמן,