עובדיה (עבדאללה) בראזאני
נולד בירושלים, בשנת תקפ"ד (1824) , לאביו יוסף בן חכם אהרן מצפת (נפטר בשנת תק"פ בירושלים), בן חכם דוד ביראזאן שעלה ארצה בשנת תק"א (1741), השתקע בצפת והיה נוסע בשליחות לבבל לטובת מוסדות התורה שבארץ.
למד בתלמוד-תורה של הספרדים בירושלים והשתלם בתורה בישיבה. נשא אשה, ובגיל צעיר עבר ליפו בעת שהישוב היהודי בה היה עוד בראשיתו וקטן במספרו. עסק במסחר בשותפות עם הרב חיים אלישר ואחרים והיה מכובד על התושבים. במשך שנים אחדות היה האפוטרופוס מטעם כוללות ועד הספרדים שבירושלים על ההקדש היהודי שביפו. זוהי החצר "דייר אל יהוד" בעיר העתיקה של יפו, שרכש הגביר ישעיה אג'ימאן מאיסטמבול והקדיש אותה לבית הכנסת אורחים בשביל הבאים באניות מארצות המערב דרך יפו לירושלים (בזמן ההוא לא היה שום ישוב יהודי ביפו והיהודים המעטים שבאו ארצה הוכרחו ללון בחוץ או להזקק לחסדי ה"הוספיץ" של הנזירים), ובנין זה שימש אח"כ גרעין ראשון להתחדשות הישוב היהודי ביפו, ואף ראשוני העולים האשכנזים היו מתגוררים בו.
הוא היה הסוכן של שרות הדואר מבגדאד ומקורדיסטאן לארץ-ישראל ובתפקיד זה עזר הרבה לחיזוק הקשרים עם יהודי ארצות המזרח ולהקלת העליה מעיראק ומפרס.
לעת זקנה פרש מעסקי המסחר, חזר לירושלים ועסק בתורה ובמעשים טובים, ושם נפטר בשנת תרס"ו.
בנו אהרן היה פקיד ראשי בהנהלת הרכבות בחיפה.
זאב ברנדי
נולד בביאליסטוק, בשנת תר"ח (1848), לאביו ר' אהרן , שהיה שוקד על התורה יומם ולילה. למד בחדר ובבית-המדרש ואח"כ למד את מלאכת האריגה, פרנס את אשתו וילדיו מיגיע כפיו, קבע עתים לתורה ונתן צדקה כיכלתו לעניי העיר וגם תמך בתנועת חובבי ציון.
בתרמ"ב עלה ארצה יחד עם קבוצת שלשים הביאליסטוקאים, רכש נחלה בפתח-תקוה ובנה לו בית והתישב ביהודיה, ואח"כ עבר עם כולם לבנות להם בתים בפתח-תקוה. בשנים הראשונות סבל הרבה מאד הוא ובני-ביתו ושלשה מילדיו מתו בגלל חוסראמצעים להצילם ועבד קשה מאד להוציא לחם מן הארץ.
לאחר שנים, כשהוטב מצבו והוקל עול החיים, התמסר לעסוק בצרכי צבור ובפעולות צדקה וחסד. השתתף בבנין בית-הכנסת הגדול "בית יעקב" והיה גבאי בו, אח"כ עזר לבנות עוד בית-מדרש והיה גבאי בו. כן התנדב לעבור לפני התיבה בתור חזן בלי תשלום. היה במשך שנים רבות חבר ועד המושבה וכשהיה ראש הועד מסר חדר בביתו לועד והיה מארח בביתו את פקידי הממשלה שבאו למושבה לרגל שרותם. יצר במו ידיו בעזרת מכשיר פרימיטיבי פרוטות של פח בהדפסה עברית, כדי שלמרות המחסור במטבעות-פרוטרוט יוכלו התושבים לתת צדקה לעניים, ואח"כ היה שוקד שמטבעות אלה יהיו עוברות לסוחר. שנים רבות עבד בהנהלת גמילות-חסד "זכרון מרדכי" ובשאר המוסדות שבמושבה למעשי צדקה וחסד. במלחמת-העולם הראשונה, כשגבר המחסור ונמצאו גם רעבים ללחם, השתתף ביסודו ובהנהלתו של מטבח זול לעניים.
כשתקפו גזירות הגירוש של השלטון הצבאי בזמן המלחמה נשמע לעצת ידידים, שלאיש זקן כמוהו מוטב להיות רחוק משאון התותחים ויצא לכפר סבא. לפני צאתו הזמין אליו את חבריו בהנהלת גמילות חסד, דב ימיני ז"ל ופנחס גלויבמן , ומסר להם את ספרי החשבונות של הקופה, ואת התכשיטים שקיבל במשכון מהלווים טמן בפח מולחם על-ידי פחח בבור שחפר בחדר-המטות תחת מטתו, לבל ישאיר אחריו בלבולים וסכסוכים ברכושם של אחרים. סבל יסורים ותלאות לרוב בתקופת ההגירה והמחלות