בשיעורים למבוגרים בהלכה ובאגדה ובשלחן-ערוך, בשיעורים לבחורים ואף בהוראה לילדים בת"ת של "בתי אונגארן", וכן חיבב מאד להכין נערים לבר-מצוה כדי להשפיע עליהם נאמנות לתורה והכין דרשות למאות בשביל בני-מצוה, ולא היה איכפת לו אם יקבל תשלום וכמה יקבל, ובלבד שהוראתו השא פרי.
בשנים שאחרי מלחמת-העולם הראשונה, כשהחלה העליה מהונגריה, התמסר לעזור לעולים בעצה ובהדרכה לסידור חייהם ולחינוך ילדיהם, וכן בסידור חיי המשפחה של הרווקים ובמשך כחמש שנים סידר קידושין לארבעים זוגות מעולי הונגריה. במזגו הטוב ובאהבת-הבריות ששפעה ממנו הצליח להשפיע על הבאים אתו במגע, שיתיחסו בכבוד לקדשי ישראל, וכך הצליח בהשפעתו על רופא שהתאשלם שיחזור לדת ישראל ושיזהר מחילול שבת.
בשנותיו האחרונות היתה מחלתו מכבידה את תנועותיו והטילה עליו סדרים מיוחדים בעניני מזון. אך בזמני תפלה ותענית יום-כיפור היה מסוגל לעשות את הכל לפי הדין כמו בריא.
נפטר בירושלים ונקבר במרום הר הזיתים ביום ט"ז אדר ב' תש"ג.
אברהם זאב סוכובולסקי
נולד בעיירה סוכובוליה, פולין, ג' אדר תר"ג (1843), לאביו ר' משה דן ולאמו פייגה . למד בחדר ובישיבה ואתרי שנשא אשה השתקע בביאליסטוק והחל לסחור בתבואות וקמח בכמויות קטנות וחי בדח קות. לעצתו ובעזרתו של ידיד החל להביא תבואות וקטניות ממרחבי רוסיה הגדולה ולספק בסיטונות לסוחרי ביאליסטוק. היה שוהה כמה חדשים בכל שנה ברוסיה הפנימית, קונה חטים ושעורים, גרעיני דלועיט וחמניות, פרג ודוחן ושולח בקרונות רכבת ואשתו היתה מקבלת את המטענים ומנהלת את המסחר במקום.
במסחרו נהג לא להפריז ברווחים, לעמוד בדיבורו ולא ליהנות מריבית ו"היתר עיסקא'י שהמציאו הרבנים להתיר נטילת ריבית לא היה כשר בעיניו. כשהתיקרו התבואות היה מוכר במחירים הקודמים ובעוד ששאר הסוחרים התעשרו הסתפק הוא ברווחים הרגילים. לסבלים העובדים במחסניו התיחס בידידות ואחרי העבודה היה מזמינם לביתו לכוס-תה ולסעודה, קלה. מעסקיו הגדולים במסחר היה מתפנה לקבוע עתים לתורה. היה פעיל בחברה ש"ס. בביתו ערך את סעודת הסיום, וכשסיימו את כל הש"ס היה עורך "שבעת ימי המשתה" ברחבות גדולה בהשתתפות רבנים ולומדי תורה מקרוב ומרחוק. ביתו היה פתוח לרווחה לכל מבקש עזרה. היה מאכסן את בני עיירת מולדתו שבאו לבקש את מזלם בביאליסטוק ועוזר להם בסידורם. גם שד"רים של מוסדות מארץ-ישראל ומקהלות-גולה היו בני ביתו. ר' יהושע ילין מירושלים, התאכסן אצלו שנה תמימה כשבא לרוסיה לרכוש מתישבים למושבה מוצא שהשתתף ביסודה, ולאחר התקשר אתו בקשרי חיתון כשנשא בנו יחזקאל דנין את רחל בת ר' יהושע לאשה.
הוא לא היה וחובב ציון רשמי, אך חובב היה את ארץ-ישראל בחיבה הנצחית של עם ישראל לארצו. בנו בכורו דוד היה מזכירו ויד ימינו של הרב שמואל מוהליבר, רבה של ביאליסטוק ואבי חיבת ציון בצבור החרדי, פעיל ב"בני משה", שאף כל ימיו לעלות ארצה, אך מת בגולה בן 48 ורק בנו הצעיר של דוד, יוסף, זכה לבוא והוא חבר בקבוצת דגניה ב'. בתרמ"ה עלה בנו יחזקאל , הוא העסקן הידוע יחזקאל דנין , שפעל רבות בכל ענפי החיים למען בנין הישוב. בתרס"ג עלתה בתו תמימה. בתרס"ד עלה בנו צבי, עסקן ותיק בצבור הפועלים וחבר המושב כפר בילו ליד רחובות. בתרס"ה חיסל את עסקיו הגדולים ועלה ארצה עם אשתו, שהאריכה ימים בירושלים במעשי צדקה וחסד עד לשנתה ה-93. בנו משה , בעל דפוס בחיפה, עלה בשנת תרע"ג. בתו מאשה באה בשנת תרפ"ב. בתו לאה נספתה עם משפחתה בגולה במלחמתהעולם השנית ורק אחד מבניה נשאר לפליטה בארץ, פקיד בדואר חיפה.
כשעלה ארצה התישב בשכונת נוה שלום ביפו. כאן לא יכול עוד לעת זקנה ליצור לו מעמד כזה שהיה לו בתקופת הזוהר בביאליסטוק. הרבה לעסוק בתורה וגם בצרכי צבור כמדת יכלתו. היה חבר וגזבר בחברה ש"ס ופעיל בועד הכנסת אורחים. נשא את חלקו בתלאות מלחמת-העולם הראשונה וזכה לשוב ליפו עם המגורשים החוזרים אתרי הכיבוש הבריטי, אך לא ניתן לו לראות בהתפתחות הגדולה של הישוב בתנאים החדשים, כי נפטר בתל-אביב, ונקבר בבית-העלמין הישן, ט"ז חשון תרע"ט.