נסים קורקידי
נולד בעיר ברגאמה, ליד איזמיר, טורקיה, י"ד אדר תרל"ב (1872), לאביו ר' אברהם , רבה של הקהלת ומחבר הספר "ויקח אברהם", בן הרב משה , רבה של קהלת ישראל במאגנזיה.
בתרמ"א עלה ארצה עם הוריו והשתקעו בירושלים. למד בת"ת של הספרדים, בביה"ס "דורש ציון", בבית הרב שמעון חרוש , ואח"כ בישיבת "תפארת ירושלים" אצל הרבנים מנחם בכר יצחק וחזקיה שבתי . בתרמ"ט נשא אשה ועבר ליפו. עסק בהוראה במשך שלש שנים ואח"כ במסחר עד סוף ימיו. כשעבר ליפו נבחר לועד העיר, עסק בצרכי צבור של העדה הספרדית ופעל למען איחוד העדות הספרדית והאשכנזית הן ביסוד הקהלה המאוחדת ביפו (שהיה חבר הועד שלה במשך שנים רבות) והן בהיקף ארצי. היה חבר ועד בית-החולים היהודי העירוני ביפו, חבר ועד חברה קדישא ועוד. לפני מלחמת-העולם הראשונה היה חבר המועצה של עירית יפו (1910-13) וחבר לשכת המסחר. רבים פנו אליו להיות בורר ביניהם בסכסוכי מסחר ומשפחה והוא הצליח לישב את הסכסוכים לשביעת רצון כל הצדדים. היה אחד מששים החברים הראשונים של אגודת "אחוזת בית" שיסדה את תל-אביב ואחד מחמשת קוני השטח של הגרעין הראשון ליסוד העיר ואח"כ אחד משלשת הבונים הראשונים. תודות ליחסים הטובים שבינו לבין הערבים הצליח במלחמת-העולם הראשונה לקנות מהם חטה להזנת הישוב, ואח"כ כחבר "ועד ההגירה" היה פעיל בעזרה למגורשי העיר.
השתתף ביסוד בנק קופת עם, שכונת בית וגן (היא בת-ים) ועוד מפעלים צבוריים וישוביים.
כעסקן בעדה הספרדית פעל למען מינויו של הרב ב"צ חי עוזיאל לרב ראשי ואח"כ היה יועצו ועוזרו בענינים רבים בהנהגת העדה.
מילדותו למד את החזנות בסגנון ספרדי-מזרחי והגיע בכך לדרגה גבוהה. היה חזן ראשי בבית-הכנסת "קהלת יעקב" של הספרדים בנוה שלום, ואח"כ בביתהכנסת הגדול "אהל מועד" בתל-אביב, שפעל רבות למען הקמת בנינו. יסד והדריך את מקהלת "פרחי כהונה" של בית-כנסת זה.
נפטר בתל-אביב, כ"ה חשון תרצ"ח.
יוסף קסטל-חלילי
נולד בחברון, י"ח אב תר"א (1841), לאביו משה ולאמו שמחה , ממשפחה שמוצאה מקסטיליה ועל שום כך נקראה קסטל , והוריו היו הדור הששי למשפחה זו בארץ. (ר' מאיר קסטל ממשפחה זו היה רב בחברון ונהרג בפרעות תרפ"ט. ר' יהודה קסטל , בן אחותו של יוסף, היה מורה בישיבה ושו"ב וחכם. דודו ר' משה היה מורה לילדים, בעל תואר רב או חכם). למשפחה המושרשת בחברון מדורות היה בית בעיר וכרם בקרבתה.
למד בתלמוד-תורה ובישיבה. נשא אשה ועסק במסחר עם ערביי הסביבה, שהעריצוהו בגלל גבורתו, אומץ-רוחו ואופיו. בהיותו ביפו לרגל מסחרו בשנת תרנ"ג, נפגש שם עם מר נחומובסקי , מוכתר המושבה חדרה שנוסדה לפני שנתים והיתה בכל רע בגלל הקדחת ופגיעות שכנים רעים. כשאמר לו המוכתר שהמושבה זקוקה מאד לעזרת אדם כמוהו, היודע להתהלך עם הערבים בשלום ובריב, נעתר לבקשתו, עבר לחדרה עם כל משפחתו (4 בנים ו-3 ,בנות) וקיבל עליו את השמירה. הוא התישב ב"חאן" בין ראשוני המושבה, הצטיין באומץ-רוחו ובשקידתו, יצר קשרי ידידות עם ערביי הסביבה שפניהם היו לשלום, תיווך בסכסוכים שביניהם ועמהם והפיל את פחדו