מברלין" לעתון היומי הירושלמי "מוריה" בשנות 1913-1914. ביתו בברלין היה בית ועד לדוברי עבדית ומרכז לבני ארץ-ישראל שנזדמנו שמה. גם הרב רא"י קוק התאכסן שם זמן מה בתחלת מלחמתהעולם הראשונה.
במלחמת-העולם הראשונה הרבה לעזור - יחד עם הרב מ. הילדסהיימר ז"ל והרמן שטרוק ז"ל ליהודים שבין שבויי-המלחמה הרוסיים בברלין ובשבתות ובמועדים היה מארח רבים מהם על שלחנו בבית-המלון. כן נמצאה בביתו אכסניה נעימה לבני ארץ-ישראל נתיני גרמניה שנקלעו לברלין בתור חיילים בצבא הגרמני הקיסרי, או שהגיעו שמה בתור פליטים.
אחרי המלחמה חזר ארצה והתמסר שוב לעסקנות צבורית, ביחוד בתעמולה למען ההתאזרחות של היהודים, כי הכיר בה מיד אפשרות להגברת כחו המדיני של הישוב העברי בארצנו.
שנים אחדות החזיק בית-מלון בירושלים ברחוב החבשים, אך לבסוף חזר והלך בעקבות אביו והצטרף למיסדי הכפר העברי "נוה יעקב" מצפון לירושלים בדרך שכם, בנה את ביתו בין ראשוני המתנחלים והשתתף בהנהגת ועד אגודת "הכפר העברי". כששאלוהו, מה ראה להתישב במקום מרוחק כזה מחוץ לעיר, השיב: - "כאשר בנה אבי את נחלת שבעה, היתה בכך משום סכנה גדולה הרבה יותר". בשנתו ה-55 גברה מחלתו. הוא נסע לווינה לשם ניתוח ושם נפטר ביום י' אלול תרצ"ה (ספטמבר 1935) והובא לקבורה באדמת נכר.
בנו הוא אברהם ריבלין, מזכיר מועצת עירית ת"א.
דוד צבי קיפניס
נולד בעיירה נישומיר, פלך ווהלין, רוסיה, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו ר' יעקב דב, בר-אוריין, סוחר מכובד ועושה צדקה, ממקורבי האדמו"ר מהורניסטופול.
בהשפעת הפרעות בדרום רוסיה עלה אביו בשנת תרמ"ז ארצה ואתו בניו דוד-צבי ומשה ובתו גוסיה. (היא נישאה ליהושע דונדיקוב מראשוני רחובות, ובנותיה - אחת נישאה למשה סמילנסקי, אחרי התאלמנותו מאשתו הראשונה, ואחת למר ג'ייקובס פקיד גבוה במזכירות הראשית של ממשלת פלשתינה (א"י), שנספה בעת פיצוץ מלון "המלך דוד" בירושלים, מקום מושב המזכירות הראשית והמפקדה הצבאית, ביום כ"ג תמוז תש''ו).
דוד-צבי התישב ביפו, קנה מאת משפחת פוטרמן את תעשית הגזוז, ובמשך 34 שנה היה יצרן גזוז ביפו, בנו הוא המהנדס והקבלן הידוע יצחק קיפניס, ממיסדי המכבי ביפו, ובתו היא המזמרת חנה קיפניס. בלכתו ברחוב ביפו נדרס על-ידי עגלה ונהרג, והובא לקבורה בנחלת-יצחק, כ"ז אב תרפ"ב.
יעקב משה אסיסקוביץ (קזרנובסקי)
נולד בליובאוויטש, רוסיה הלבנה, י"ח אלול תרי"ח לאביו ר' שלום בן ר' חיים שלמה קזרנובסקי ולאמוטשרנא רייזא בת הרב יעקב (כולי) סלונים, ממשפחת האדמו"רים שניאורסון מליובאוויטש.
בתרכ"א עלה אביו עם כל ביתו ארצה לפקודת האדמו"ר מנחם מנדל, בעל ה"צמח צדק", להגדלת הישוב החב"די בחברון, וגם הוא היה בין העולים. מאודיסה נסעו ליפו באנית-מפרשים במשך שלשה חדשים, ומיפו נסעו לחברון דרך עזה (כדי שלא לעורר רעש ואיבה בין ערביי ירושלים) במשך שלשה ימים על גבי גמלים ששלח, לקראתם הרב לוי יצחק סלונים, ראש כולל חב"ד בחברון, והילדים (שלשה בנים ושלש בנות) הובלו בארגזים תלויים משני צדי הגמלים.
למד ב"חדר" בחברון ואחרי מות אמו למד בירושלים ב"חדר" של ר' יצחק זאב מיאדלה (אביו של הדרשן ר' בנציון יאדלר) ובישיבת הגאון ר' מאיר אורבאך מקאליש, בעל "אמרי בינה".
בהיותו בחברון התנכלו לו השלטונות הטורקיים