גם טיפול כללי בצרכים החיוניים של הכורמים: רכישת צרכי מזון וחלוקתם, פדיון בני הכורמים בתשלום הכופר החוקי ("בדל") מחובת השרות בצבא, ועוד ענינים כאלה מצרכי השעה ההכרחיים והדחופים. גם בתקופה אחרת שבין מנהל למנהל ניהל בפועל את עניני היקב. כן עוסק הוא בצרכי צבור בתור חבר ועד הבקורת של הלואה וחסכון ראשון לציון ושל קופת גמילות-חסדים שליד לשכת בני ברית על שם בנימין די רוטשילד בראל"צ.
אשתו רבקה היא אחותו של דב חביב-לובמן ובניהם ובנותיהם קשורים על-ידי נשואין עם המשפחות הותיקות שבמושבה.
אביגדור מאיר משל
בן יוסף, נולד 1896 בעיירה בירצ'א שבגליציה. בילדותו ובבגרותו ספג הרבה תורה וידיעות כלליות. לא"י בא עם העליה השניה והלך לעבוד בחקלאות. כשהתמחה - נתקבל לעבודה בבן-שמן בנטיעה "יער הרצל". כאן לא יכול להתאקלם, מכיון ששנא חנופה והתרפסות, ולהיפך, היה אוהב להגן על כל מקופח מבין הפועלים, והללו הביעו לו את חבתם והכתירו אותו ל"רבי" עליהם.
מבן שמן עבר לעבוד בפ"ת. שם נכנס לאגודה חשאית, אך לא התעכב שם, ויצא לעבוד בכרמים כשומר. מכאן עבר לשומרון, ובכרכור היה חבר ועד הפועלים.
האגודה החשאית שלתוכה נכנס בפ"ת היה תפקידה לחבל ברכוש הממשלה במקרה של נסיגה טורקית, וגם לעסוק בעניני הגנה. בתקופת "נילי" נאסר בטיולו לשכם וישב זמן קצר בבית הכלא בירושלים והועבר יחד עם אסירים פוליטיים אחרים לכלא דמשק. שם ישב כמה חדשים, הועמד למשפט כחשוד ברגול לטובת "נילי", אך מחוסר הוכחות שוחרר.
עם הכבוש הבריטי חזר מדמשק לתל-אביב, ובאן התחיל לעבוד כגנן פרטי ובשנת 1924 נתקבל לגנן רשמי של עירית תל-אביב. בימים ההם השתייך ל"אחדות העבודה", ונבחר לחבר השופטים של בית הדין ההסתדרותי והיה גם בורר במקרה של סכסוכי עבודה.
באותם הימים היה מוציא חוברות הומוריסטיות בשם ''המצליף", שבהן היה מעביר תחת שבט הבקורת ללא רחמים את כל הפעולות שראויות היו לבקורת חמורה, לפי דעתו.
במאורעות 1921 הסיר את שלט רחוב אלנבי והניף שלט אחר שציין, כי עתה שם הרחוב הוא רחוב זאב ז'בוטינסקי.
ב-1924 פרסם שורה של מאמרים חריפים ומענינים ב"הישוב" בשם "מסתרי תחנת הנסיון", שבהם התקיף את הנהלת התחנה הנ"ל והאשים אותה בבזבוזים ואי-סדרים. המאמרים הנ"ל עשו רושם והכריחו את ההנה"צ לצאת בבירורים.
מזמן לזמן היה מפרסם פיליטונים ב"העם", "במערכה" בחתימת "ר' נח".
כ-17 שנה היה גנן העיריה ובזמנו גדלה והתפתחה רשת הגנים העירונים, ואם כי לא היתה לו השכלה מקצועית, הצליח למלא את תפקידו בהצלחה תודות להשכלתו הרחבה הכללית והשתלמות עצמית בלתי פוסקת. "ככר צינה דיזנגוף" ו"גן הנביאים" הם פרי תכניותיו וחשוביו.
עם יסוד הצה"ר ואח"כ הצ"ח עזב את מחנה השמאל.
היה תלמיד חכם, אוהב ספר. הניח אחריו ספריה גדולה (1500 כרך) בהיסטוריה, יהדות וספרי טבע.
היה ידוע ומפורסם כפקח וחומד לצון. לבדיחותיו ואימרותיו יצאו מוניטין. את חסכונותיו היה מבזבז על תמיכות בידידים ומת ערירי ומחוסר כל. את ספריתו השאיר עזבון לעירית תל-אביב.
בליל שבת, אור ליום כ"ו טבת תש"א (24.1.41) מת בתל-אביב ונקבר בנחלת יצחק. חבריו נטעו על שמו פנת צמחי-בר בגן שליד ביה"ס "תחכמוני" וקבעו אבן זכרון לשמו בחצר בית הספר הנ"ל.
ד"ר אלעזר גרינהוט
בן רבי משה יהודה , נולד בכ"ח אייר תר"י (1850) בעיירה גערענדה שבמחוז אויהל, בהונגריה. הצטיין בילדותו כעילוי. למד 5 שנים בישיבות שונות בהונגריה, מפי גדולי הרבנים חניכי ישיבת ה"חתם סופר" מפרסבורג ובן י"ח הוסמך לרבנות. שימש ברבנות בקהלות שונות ולבסוף בכהונת דיין בעיר הגדולה טעשוואר בעשר שנים. בגלל התחזקות התנועה הרפורמית בעיר זו לא יכול כירא-שמים להשאר בה. עזב את הרבנות והלך להשתלם במדעים כלליים, כדי שיוכל אח"כ להיות רב משכיל וחרדי כאחד. למד בבית-המדרש