הסתגר בד' אמותיו ונתן מזמנו ללמוד התורה ולעיון חרוץ בספרות החדשה. בתוך ד' אמותיו הוכיח עירנות נלהבת לגבי כל המתרחש בישוב. ביום ז' אייר תרצ"ה נלקחה מעליו רעיתו הנאמנה והמסורה, שנודעה לתהילה בחריצות כפיה, שנשאה עמו יחד בעול היסורים המרובים והשמחות המועטות שבישוב הראשונים. הוא עבר לגור בבית בנו, הסופר יעקב חורגין. ביום י"ז בשבט ת"ש נפטר בתל-אביב בשם טוב, לאחר שעשה בארץ למעלה מחמישים שנה.
נחמן גדליהו ברודר
נולד ביום ב' תמוז תרי"ז (1857) בעיר וסילקובה הסמוכה לביאליסטוק לאביו הרב משולם פלטיאל ולאמי שרה מרים . עד בר-מצוה למד בחדרים ואח"כ מפי כבו הגאון ר' שמואל, שהיה רב בעיר זו למעלה מחמשים שנה. לאחר פטירת זקנו נסע בתרל"ו לישיבת וולוזין ולמד שם בשקידה רבה עד שנחלש מרוב יגיעה בתורה, ובפקודת הגאון הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, אביו של הרב מאיר ברלין) הפסיק את למודיו ונסע הביתה להבראה. בתרל"ט נשא לאשה את רוחמה בת ר' שאול יצחק רוזנבלט מעיר צ'כינובצי (פולין). בבית חותנו המשיך ללמוד בשקידה רבה עד שחלה שוב ובפקודת הרופאים הוברח לנסוע למקומותמרפא במערב-אירופה.
כשהחלה תנועת חיבת ציון בראשית "שנות השמונים" החליטו ר' נחמן גדליהו ורעיתו לעלות ארצה. ידידיו שידלוהו שיקבל משרת רבנות ברוסיה או בפולין, אך הוא ויתר על הרבנות למען ארץ-ישראל, וביום ד' תמוז תרמ"ה הגיע ארצה עם רעיתו והתישבו בירושלים. כאן התמסר שוב ללימוד ש"ס ופוסקים והגיע לדרגת גדול בתורה ולמד גם קבלה ופילוסופיה עברית מימי הכינים.
בקיץ תרמ"ו הוזמן לתפקיד-עזר חלוצי בפרדסנות העברית - להיות מורה לילדי מרת שרה איטה פלמן , שישבה בימים ההם עם משפחתה בפרדסם המבודד בכפר סומל, רחוק מהישוב היהודי הקטן ביפו. שלוש שנים ישב עם רעיתו מחוץ לישוב, ב"פרדס המזריצ'י" שבקצה הכפר הערבי. שם חינך את בני האלמנה מרת פלמן לתורה. הוסיף ללמוד גם לעצמו ורכש לו את בל הידיעות בהרכבת הנטיעות. עד שנחשב לאחד המומחים בהבחנת אתרוגים, אם הם מורכבים או לא. וכשהוכרז בשנות תרנ"א-נ"ב חרם על אתרוגי קורפו והחלה הזמנת אתרוגים מארצנו לגולה. הזמין הרב נפתלי תירץ הלוי , רבה של יפו והסביבה, את רנ"ג ברודר מירושלים, שיבדוק כמומחה את מטעי האתרוגים ויבדיל בין מורכבים ללא-מורכבים, ורק על פי חותדעתו נתן הרב את ההכשרים.
בסוף שנת תרנ"ד נבחר לממונה על כספי התמיכה של כולל הורדנא (גרודנה) וכנציג כולל זה נכנס לעבודה גם בועד כל הכוללים "כנסת ישראל", שהיה בימים ההם המוסד העליון לעניני הצביר של כל הישוב האשכנזי בירושלים. כאן עסק בצרכי צבור באמונה ובכשרון ובמסירות בכל ענפי העדה, עזרה למוסדותחסד וליחידים, השתדלויות בפני השלטונות לטובת העדה ולטובת יחידים. בענינים האלה היה יד ימינו של הגאון ר"ש סלנט ושל הרבנים הראשיים שבאו אחריו. גם בבחירת הרבנים הראשיים השתתף והיה מראשי החותמים על מינוייהם בשם המוסדות.
בעבודתו בהנהגת כולל הורדנא לא הסתפק בשיגרה הרגילה שבחלוקת כספים, אלא נוסף לכך שקד על בנין ירושלים ובשנת תרס"ב השיג תרומות והקים שורה שלמה של ארבעה עשר בתים, ועליהם בית- מדרש גדול, בשם "בתי הורדנא" ועוד בתים לכולל בנה בשכונות שונות של ירושלים החדשה.
תוך עסקנותו הענפה הוסיף לשקוד על התורה. את הגיונותיו אסף בשני ספרים מלאים וגדושים תורה, קבלה, מחקר וידיעות הטבע במזיגה עילאית של השראת רוח קדושה. והספרים האלה עשו רושם רב על גדולי הרבנים ואנשי-התורה. הספר הראשון "גן ירושלים", יצא בשנת תרנ"ט, והשני, "רוח הגן", בתרפ"ג.
בחוברת "איש ירושלים", שהוצאה ליום-הולדתו השמונים (ב' תמוז תרצ"ז) בעריכת חתנו הרב משה המאירי (אוסטרובסקי ) ובהוצאת "מגנזי ירושלים" של ר' פנחס גראייבסקי , פרסם רשימה רבת-ענין "לקורות הרבנות הירושלמית האשכנזית".
נפטר ביום תשעה באב שנת ת"ש .
יהודה לייב אבוהב
בן בן ציון - נולד בשנת תר"ח (1848) בקרמנצ'וג, פלך פולטבה (רוסיה), למשפחה אמידה ומיוחסת.
למד ב"חדר" לכל דרגותיו, ואח"כ למד גפ"ת וקבל סמיכות לרבנות אך לא רצה להפוך את הרבנות לקרדום לחפור בה, ופרש למסחר עצים. הצליח ועשה לו הון.
בתור ציוני החליט לעזוב את הגלות והגיע לארץ-ישראל בשנת 1907. בארץ-ישראל התישב