לכתחילה בשכונות היהודיות ליד יפו וכשנוסדה "אחוזת בית" ונבנו הבנינים הראשונים עבר לגור לשכונה החדשה. אך לא השלים עם השכונה החדשה והיה מן המיסדים של השכונה "נחלת בנימין" שנקראה בראשונה "חברה חדשה".
כשנוסד ועד העדה הראשון בת"א ביזמתו של הרב קוק נבחר לחבר הועד. עסק הרבה ברכישת קרקעות לשם התרחבותה של תל-אביב ועבד במחיצתו של מנחם שיינקין. היה ממרחיבי גבולות תל-אביב ומראשוני בוניה.
כשנוסדה החברה לרכישת קרקעות ע"י מ. שיינקין ואחרים "אגודת המגן" בשנת 1913, הצטרף לאגודה זו, והיה מן העוזרים הראשיים ברכישת השטחים הגדולים להרחבת תל-אביב ומקומות ישוב אחרים.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, עוד לפני שנכנסה טורקיה למלחמה, נוסד ביום י"ח אב תרע"ד "ועד להקלת המשבר". דיזנגוף, יו"ר הועד, בחר בו בתור אחד מעוזריו בועד.
בטבת תרע"ז נבחר כחבר "ועד הצרכנים" ביפו ות"א שתעודתו היתה לסדר את קנית הסחורות הנחוצות לקהל, ולא לתת לסוחרים השונים להפקיע את השער. ביחוד התמסר לשאלת הספקת בשר לתושבים והשקיע בפעולה זו את אמצעי הכסף הפרטיים שלו וקנה בהמות לשם שחיטה על אחריותו הגמורה.
בימי הגירוש מיפו-תל-אביב עמד בראש ועד ההגירה במושבה חדרה. כ-730 נפש מיפו, תל-אביב ופתח-תקוה היו בחדרה ולהם דאג יחד עם חברי הועד להשגת רוטל קמח לנפש לשבוע וגם דאג להמציא חלב לחולים ולחלשים.
אחד העובדים החרוצים הצבוריים, מלא תורה וחכמה.
נפטר בכ"ח אדר א' תרפ"א ונקבר בתל-אביב, בבית הקברות הישן.
זליג ביילין
נולד בכ"ה כסלו תרל"ב (1872) בדיסנה, פלך וילנה, לאביו ר' מיכאל , שהיה ממשפחה חסידית חב"דית, נכדו של החסיד הידוע בתולדות החסידות בשם "חצקל דרויער", תלמיד מובהק של האדמו"ר בעל ה"תניא". בן 12 התחיל מתענין בחיבת ציון בהשפעת מורו. בן 15 עבר עם הוריו לגור במוסקבה. שם הושפע מהמאורות הגדולים של חובבי ציון: אוסישקין, צ'לנוב והרב מזא"ה . בהיותו בן 20, ב-1892, גורש עם הוריו ממוסקבה בעת הגירוש הידוע ועברו לקרמנצ'וג. שם נכנס מיד אחרי הקונגרס הציוני הראשון לאגודה הציונית "דורשי ציון". גם בוויטבסק, שאליה עבר לגור ב-1901, נמשך למרות טרדותיו לעסקנות צבורית-כללית וציונית, כמורשה של חובבי ציון. הועד פרסם פעם בדו"ח שנתי את פעולתו המסורה והמצליחה לשבח ולמופת למורשים אחרים. כן שימש בוויטבסק בתפקידי מזכיר-כבוד בועד העירוני של ההסתדרות הציונית, מורשה של הקרן הקיימת לישראל, קורספונדנט להפצת מניות "אוצר התישבות היהודים" ומרכז מכירת השקלים בעיר. השתתף כנציג היהודים בעיר בועדת הבחירות לדומה הממלכתית (הפרלמנט) הראשונה, השניה והשלישית. השתתף בו עידות ובכינוסים של חובבי ציון והציונים, - בשנות 1908 ו-1913 בכינוסים חשאיים במוסקבה, ב-1912 בכינוס הגדול האחרון של חובבי ציון שנערך בפומבי באודיסה, ב-1918 בועידת נבחרי הקהלות במוסקבה, ב-1919 בכינוסים במינסק ובפטרוגראד, וב-1918 השתתף ביסוד חברת "אחוזת שיבת ציון" בוויטבסק. כן פעל בזמן מלחמת-העולם הראשונה כחבר הועדה לעזרת הפליטים בוויטבסק.
ב-1911 נמסר למשפט על-ידי התביעה הכללית של השלטון הצארי ב"אשמת" פעולה בהסתדרות הציונית, אך לא נמצא יסוד חוקי מספיק להענשתו. בנובמבר 1915 נאסר בגלל "אשמה" זו והפעם הוגלה בלי משפט, רק על-יסוד פקודת-שלטון בלבד לכפר זנאמינקה אשר בפלך אירקוטסק (סיביר) וישב שם כמעט עד פרוץ המהפכה הרוסית. משם כתב ליק"פא