(ועד לעזרת נגועי-המלחמה היהודים) מכתב ארוך על היחס האכזרי הבלתי-חוקי כלפי הגולים, והמכתב עורר רעש גדול בעתונות של מתנגדי הממשלה ברוסיה. משחזר מסיביר פנה שוב לעבודה הציונית ובתקופת הדיקטטורה הבולשבית נאסר שוב באשמת פעולה ציונית וישב בכלא האסירים המדיניים, ובזה נסתיימה שם פעולתו הציונית עד שהורשה לצאת מרוסיה.
שתי פעמים ביקר בארצנו בתור תייר, בסוף 1909 ובסוף 1913. ב-1912 קנה בכפר-סבא 300 דונם אדמת מטעים ומסרה לנטוע בה כרמי שקדים. בחדשים האחרונים של מלחמת-העולם הראשונה, כשהחזית היתה בכפר-סבא, נחרבו נטיעותיו כליל. אך האדמה נשארה שלו וכשהורשה ב-1923 לצאת מרוסיה ולעלות ארצה בא והתישב בכפר-סבא והשתתף בהונו ובאונו בפיתוח המושבה. כן התמסר לפעולה צבורית, שקד על בנין בית-הכנסת הגדול, נבחר לגבאי בית-הכנסת ולגבאי החברה-קדישא, נציג הצבור החרדי במועצה המקומית ומשתתף פעיל במוסדות המושבה. נפטר בכפר סבא, כ"ח כסלו תש"ז (21.12.46).
שמואל לופו
בן עזריה, נולד ברוסג'וק (בולגריה), א' מרחשון תר"ב (1860). מוצא משפחה אביו מרומניה. בגילו הרך מתו עליו אביו ואחיו הבכור. למד תורה מפי מוריו המדקדק העברי ר' מנחם פרחי בע"ס "רב פעלים", והרב חיים ביג'אראנו אשר כהן אח"כ במשרת רב ראשי בתורכיה בערוב ימיו. השתלם בבית המדרש למורים של חברת כי"ח בפריז. בסיימו את חוק למודיו נשלח אל העיר פיליפופולי שבבולגריה, ליסד בה בית ספר מטעם החברה הנזכרת לעיל. לאחר מלוי תפקידו זה בנאמנות, בראשית שנת תרמ"ג, הועבר לאדרינופולי כמנהל ביה"ס של חברת כל ישראל חברים שנודעה בשם "אליאנס", ופעל כאן כעשרים שנה. בהשתדלותו נרכש שטח אדמה רב ממדים באנטוליה, עליו נוסד עד מהרה מפעל חקלאי חנוכי ליהודי תורכיה, הוא ביה"ס "אור יהודה", שהתקים שנים מספר עד סוף שנת 1914 לערך.
כשניאגו התפטר מהנהלת "מקוה ישראל" נקרא ליפו לנהל את ביה"ס החקלאי "מקוה ישראל" (תרס"ג-תרע"ג). מסירותו הרבה למוסד בהנהלתו הנבונה, צוינה בהוקרה ובהערצה בדינים וחשבונות השנתיים של החברה, אשר שלחתו כנציגה ונושא דגלה. בראשית מלחמת העולם הראשונה עבר לירושלים, לאחר שנתמנה בה למנהל ביה"ס למלאכה של חברת כי"ח, במקום אלברט ענתבי שהתפטר.
מיד לאחר כבוש הארץ ע"י הבריטים, הועמד בראשה של העדה הספרדית, שיסודותיה האיתנים לפנים נתערערו מאד, בשנות המלחמה. בתקופת נשיאותו השתדל להכניס בה סדרים נאותים, שיטה הוגנת וחדישה במערכת פעולותיה, ובקורת בריאה וגלויה במחזור כספיה, לשם הבטחת תקציבה השנתי. תפש עמדה מכובדת בעדת הספרדים ומוסדותיה, וכן בקהלה העברית המאורגנת, שכהן בה כסגן נשיא. נמנה בין מיסדי הסתדרות הספרדים בשנת תר"פ. היה חבר אספת הנבחרים הראשונה ליהודי א"י והועד הלאומי, מעסקני ועד הסיוע האמריקאי בירושלים, ועד היתומים שע"י ועד הצירים, קופת מלוה וחסכון, חבר הנשיאות של ועד העיר, למען ירושלים ועוד. בשלהי שנת תרפ"ח הסתלק משרותו מחמת זקנה, והעתיק מושבו לפריז בירת צרפת. מת בעיר ניצה אשר בדרום צרפת, כ"א טבת תש"א.
ד"ר אריה בעהם
נולד בסולוקי, פלך קובנה (ליטא), כ"ח אדר תרל"ז (1877), לאביו ר' מרדכי זלמן ולאמו טובה . מרדכי זלמן נתפרסם בנערותו בווילנה כ"עילוי". המשכילים חטפו אותו מבית סבא כדי לחנכו ברוחם, והסבא הוציאו מידיהם ושלחו להתחנך בבית הרבי בליובאוויטש ואח"כ בבית הרבי בקופוסט, וכך ספג לתוכו את חסידות חב"ד והצטיין כ"חוזר" על תורת הרבי. שנים אחדות אחרי נשואיו עבר לשם שיפור פרנסתו לחארקוב. שם עסק במסחר והצליח ונעשה בעל בית-מסחר גדול לחמרי בנין וראש חסידי חב"ד בעיר, שהישוב היהודי בה החל להתרבות.
אריה למד ב"חדר" מפי מלמדים שהובאו ממרחקים בשביל בני חסידי חב"ד. בן 16 שנה הודיע לאביו על רצונו להתכונן לבחינת בגרות בגימנסיה. אביו הסכים בתנאי שיבטיח להשאר נאמן לתורה וליהדות ושילמד תחילה שנתים בישיבה והוא למד בליאדי ואח"כ בבית-המדרש החסידי שבחארקוב. כשהצליח בבחינת הבגרות נתקבל ב-1897 לאוניברסיטה החארקובית מחוץ למכסת ה"נומרוס קלאוזוס" בהשתדלותו המיוחדת של מפקח-החינוך המחוזי ולמד רפואה.
בשנות לימודו התמסר גם לפעולה ציונית ויסד בחארקוב את האגודה העממית "בוני ציון" ואת