כך קיבל תעודה מאת ועדת היובל במלאות 50 שנה ליסוד חדרה) וגם טעם את טעמה של הקדחת.
המשיך ללמוד ביפו בבית-הספר הפרטי של מאיר בלקינד, בבית-הספר של כי"ח (אליאנס) ואח"כ במקוה ישראל. אחרי גמירת לימודיו במקוה ישראל עבד כשנה כפועל חקלאי בפרדסי הבארון רוטשילד בפתחתקוה ובמטעי הורדים ביסוד המעלה, שנטעו מטעם הבארון לצרכי תעשית תמרוקים בבית-החרושת שהוקם אז במושבה זו. אח"כ נתמנה כפקיד במחלקת החש בונות והגזברות בהנהלת מושבות הגליל העליון שבראש פנה מטעם פקידות הבארון ואח"כ של יק"א. כאן מילא תפקידים של מנהל חשבונות, מזכיר וממלא מקום המנהל במשך עשרים שנה עד שנת 1920. באותו זמן היה בראש פנה יו"ר ועד קופת מלוה למושבות הגליל העליון ויו"ר משפט השלום העברי. בשרותו בפקידות הנהלת המושבות העניק לו מר הנרי פראנק את התואר "ידיד האכרים", על שהיה טוען תמיד לטובת האכרים והצליח לישב את הסכסוכים שביניהם ובין הפקידות בדרכי שלום.
במלחמת-העולם הראשונה היה יו"ר ועד הסיוע לגליל העליון מטעם ההנהלה הציונית בשנות 1916-20, ותודות לקשרים הטובים עם ראשי השלטון האזרחי והצבאי הצליח להמתיק את הנגישות והרדיפות שניתכו אז על הישוב העברי במושבות הגליל ובצפת. ביחוד הצליח בכך תודות לקשריו עם הגנרל ג'מאל פחה "הקטן" (מפקד דיביזיה, להבדילו מג'מאל פחה "הגדול", שהיה המצביא העליון בכל ארץ-ישראל וסוריה), שהיה מתאכסן אצלו בראש פנה. כך עלה בידו לסדר שהבחורים שגויסו ממושבות הגליל ישארו לעבודה בקרבת מקומות מגוריהם, שרופא המושבות ד"ר מלכין יוחזר מגלותו שבדמשק, שהצבא ישאיר גם לאכרים מיבולם, וכן הצליח בהשתדלותו שהגנרל נתן צו לרסן את פעולת הרדיפות והדיכוי אחרי גילוי ענין "נילי", ופעל בעזרה למגורשי יפו ותל-אביב שטולטלו אל הגליל.
אחרי המלחמה נבחר לאספת הנבחרים הראשונה. ב-1920, כשחוסלה הפקידות בראש פנה, הועבר לשרות בהנהלה המרכזית של פיק"א בחיפה והמשיך לטפל בתור "ידיד האכרים" בעניני מושבות הגליל והשומרון והגיע עד לדרגת סגן מנהל פיק"א בארץ. כאן היה במשך כמה שנים חבר ועד ההורים של בית-הספר הריאלי וחבר ועד הדר הכרמל.
ב-1941 פרש מעבודתו ויצא לפנסיה.
הרב מ שה המאירי (אוסטרובסקי)
נולד בער"ה כ"ט אלול תרמ"ו (1886) בקרלין פינסק (רוסיה הלבנה) לאביו ר' מאיר נחמן ולאמו חיה . למד בחדרים בקרלין-פינסק ובסוף שנת תרנ"ז, כשעלה כל בית-אביו והשתקע בירושלים, הכניסו אותו לישיבת "תורת חיים", שבראשה עמד הגאון ר' יצחק וינוגרד, ידידו של אביו. ארבע שנים למד במחלקות המכינה של הישיבה, שהתנהלו ע"י הגאון ר' זרח אפשטין, ואח"כ למד בישיבה הגדולה, מפי הגאון ר"י וינוגרד. בסוף תרס"ד נשא לאשה את מרת שרה הינדה, ילידת יפו - בת הרב והעסקן ר' נחמן גדליה ברודר, המשיך ללמוד בישיבה ועלה למחלקה העליונה להכנת רבנים. בתר"ע הוסמך לרבנות ע"י הגאון ר' חיים ברלין, שהיה אז רב ראשי בירושלים, וע"י הגרא"י הכהן קוק, שהיה אז רב ראשי ביפו.
בתרע"ב נתמנה לרב במושבה עקרון. אחרי שבע שנות רבנות בעקרון נתמנה בתחלת תרע"ט למורה ראשי בבית-המדרש למורים "נצח ישראל" בפתחתקוה. בתחלת תר"פ הטילה עליו הסתדרות "המזרחי" להכין יסוד לבית-מדרש למורים. המוסד הורכב מצירוף "ישיבת המשתלמים" של ועד החנוך עם ביהמ"ד למורים "נצח ישראל" שהיה בפ"ת, ובשנה הראשונה היה בו ממלא מקום המנהל ומורה לתלמוד, ומאז ממשיך הוא להורות בו תלמוד עד היום.
היה פעיל בהסתדרות "המזרחי" מנעוריו. השתתף בקונגרסים הציוניים י"ב, ט"ו, ט"ז, י"ח, י"ט, כ',